פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
3905/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
גלעד שמן
נ ג ד
המשיבים:
1. נשיא המדינה
2. משרד המשפטים
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
עו"ד קידר עדי
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
העותר הוא אסיר המרצה עונש של מאסר עולם בשל הרשעתו בעבירה של רצח. בעתירה שלפנינו עותר הוא להורות לנשיא המדינה, הוא המשיב בעתירה, לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה ולקצוב את מאסרו; וכן להעביר לעיונו "את כל החומר שהצטבר בתיק ההקצבה, על מנת שיוכל לשפוך אור על התעלומה האופפת את עניינו".
בשנת 2002 – לאחר שערעור שהוגש לבית משפט זה, וכוון כנגד העונש שהושת עליו, נדחה (ע"פ 2457/98) – פנה העותר למשיבים בבקשה לקצוב את עונשו. הטיפול הראשוני בבקשה זו הסתיים בשנת 2004, כאשר ועדת השחרורים המיוחדת, הפועלת על-פי הסמכות שהוענקה לה בסעיף 29 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001, המליצה לנשיא המדינה לקצוב את עונש המאסר לתקופה של 30 שנה. ובלשון הועדה:
"לאחר ששקלנו את מכלול הנימוקים הנ"ל והחומר שהוגש בפנינו על האסיר, נראה לנו שהינו נמצא ברמת הצדקה גבוהה ביותר לעניין העונש, בהשוואה לרוצחים אחרים שעונשם הוקצב בעבר ... אי לזאת, אנו ממליצים בפני נשיא המדינה על הקצבת עונשו של האסיר לתקופה של 30 שנה".
העותר המתין אפוא להחלטתו של נשיא המדינה בבקשתו, ומשזו בוששה להגיע, חרף פניות חוזרות ונשנות של העותר ובאת-כוחו, הוגשה העתירה דכאן. נטען כי השיהוי הרב בקבלת ההחלטה בדבר קציבת מאסרו של העותר מסב לו עוגמת נפש, מביא לפגיעה בזכויותיו ואף להפלייתו ביחס לאסירי-עולם אחרים שענשם נקצב בסמוך לקבלת המלצתה של ועדת השחרורים.
אכן, זמן רב חלף מאז ניתנה המלצתה של ועדת השחרורים. יחד עם זאת, אין בידנו להושיט לעותר את הסעד המבוקש. סעיף 13(א) לחוק יסוד: נשיא המדינה, שכותרתו "חסינות במילוי התפקיד", קובע כי נשיא המדינה "לא יתן ... את הדין לפני כל בית משפט או בית דין בשל דבר הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית בשל דבר כזה". חסינות זו אינה מאפשרת לבית-משפט זה לדרוש מהנשיא ליתן טעם מדוע לא פעל לקבלת החלטה בעניינו של העותר עד כה. אמנם, פסיקתו של בית-משפט זה כבר הכירה באפשרות כי פעולותיו של הנשיא – להבדיל מהנשיא עצמו – יעברו תחת שבט הביקורת. אולם באותם מקרים הודגש גם, כי ביקורת כזו יכולה להיעשות רק בעקיפין. תקיפה ישירה של פעולות הנשיא בכל הנוגע להפעלת סמכויותיו – וכזהו המקרה בעתירה הנוכחית – אינה אפשרית. עמד על כך הנשיא מ' שמגר :
"ביום 30.6.86 החלטנו על מחיקת שמו של נשיא המדינה כמשיב בעתירות ... הטעם לכך טמון בהוראותיו של סעיף 13 לחוק-יסוד: נשיא המדינה ... במתן החנינה פעל הנשיא במקרה דנן בתחום "הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו", ומכאן שהוא חסין מפני כל פעולה משפטית בשל כך, לרבות מפני עתירה לבית-משפט זה, אם עניינה התחום האמור, ואין בית-משפט זה רשאי לדרוש ממנו לבוא וליתן טעם, מדוע לא יפעל בדרך זו או אחרת במסגרת סמכויותיו. חסינות זאת מתייחסת לאפשרות של התקיפה הישירה של פעולת הנשיא, אך אין מניעה, כי חוקיות פעולתו של הנשיא תיבחן במקרה מתאים באופן עקיף עקב דיון בבקשה המופנית נגד משיב אחר, כפי שאירע במקרה דנן" (בג"צ 428/86 ברזילי נ' ממשלת ישראל, פ"ד מ(3) 505, 556).
ובמקום אחר נאמר כך:
"בהחלטותיו של נשיא המדינה לגבי הקלה בעונשי מאסר הוא פועל "בתחום הקשור בתפקידיו או בסמכויותיו". מכאן, שהוא חסין מפני כל פעולה משפטית בשל כך, לרבות מפני עתירה לבית-משפט זה ... הואיל ונשיא המדינה הינו המשיב היחיד לעתירה זו, והעתירה תוקפת ישירות את החלטתו, הרי שדינה, כאמור, להידחות על הסף" (בג"צ 443/99 סלאמה נ' נשיא מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 16.3.99; וראו גם את בג"צ 706/94 רונן נ' שר החינוך, פ"ד נג(5) 389, 413-414; בג"ץ 4415/97 גרנות נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 18.9.97; בג"ץ 4005/00 מור נ' נשיא מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 5.6.00).
אשר על כן, ומבלי להתייחס לשאלת ההקצבה לגופה, העתירה נדחית על הסף. עותק מהחלטה זו יועבר בהקדם לעיונה של ממלאת מקום נשיא המדינה.
ניתן היום, י"ט באייר התשס"ז (07.05.07).
ש ו פ ט
ש ו פ
ט ת
ש ו פ ט