בג"ץ 3912/00 גד אורנשטיין נ. קרן ביטוח פועלי בנין

1.העותר, חבר במשיבה, נבדק בשנת 1989 על-ידי ועדה רפואית של המשיבה. הועדה הרפואית קבעה כי העותר אינו כשיר לעבודה בבנין לצמיתות, וכי הוא מסוגל לבצע עבודות שאינן דורשות מאמץ גופני רב. העותר הפסיק לעבוד והחל לקבל קיצבת גימלת נכות בשיעור 63%. בינואר 1997, למעלה משבע שנים לאחר החלטת הועדה הרפואית, הגיש העותר ערעור על ההחלטה לועדת הערעורים, ובו טענות לעניין סוג הנכות שנקבעה לו. המשיבה התנגדה לבירור הערעור, בנימוק כי על-פי תקנות הקרן, ערעור על החלטותיה של ועדה רפואית יש להגיש תוך 45 יום. ועדת הערעורים קיבלה את טענת המשיבה, והמליצה לעותר לפנות לבית-הדין לעבודה.

בעקבות המלצה זו הגיש העותר תביעה לבית-הדין האזורי לעבודה, בה טען, כי נוכח מצבו הבריאותי, נכון היה לקבוע לו נכות מוחלטת בשיעור 70%. בנימוקיו ציין כי המוסד לביטוח לאומי קבע לו דרגת אי-כושר בשיעור 100% במסגרת ענף ביטוח נכות. בית-הדין דחה את התביעה, וקבע כי נוכח האיחור הרב בהגשת הערעור על החלטת הועדה הרפואית על-ידי העותר, לא היה מקום לדון בערעור. על פסק דינו של בית-הדין האזורי לעבודה הגיש העותר ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, אשר דחה את הערעור תוך שהוא מאמץ את מסקנותיו של בית-הדין האזורי ביחס לאיחור בהגשת הערעור על החלטת הועדה הרפואית. באשר לטענתו של העותר בדבר שיעור הנכות שנקבע לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, ציין בית-הדין בפסק דינו כי "ההלכה היא כי אין בהכרח להקיש מכך לעניין דרגת נכות לפי תקנות הקרן". בעקבות פסק דין זה הוגשה העתירה שבפנינו.

2.טענתו המרכזית של העותר בעתירה היא שהמשיבה הסתירה ממנו את המידע הרלוונטי בדבר קביעת נכותו כנכות מקצועית. לכן גם לא יכול היה לערער על ההחלטה במועד. רק בשנת 1996, כאשר נודע לו על כך שנקבעה לו נכות מקצועית, הגיש את הערעור.

הטענות שמעלה העותר בעתירתו נטענו הן בבית-הדין האזורי לעבודה והן בבית-הדין הארצי לעבודה, ונדחו על-ידי שתי הערכאות. בית-הדין האזורי דחה את גרסת העותר וקבע כי "אין בפי התובע כל הסבר מניח את הדעת בכל הקשור לשיהוי הרב בהגשת התביעה, שיהוי העולה על 7 שנים". בית-הדין הארצי אישר קביעה זו. בנסיבות אלה, העתירה על פניה אינה מראה עילה להתערבותנו בהחלטות בתי-הדין לעבודה ובקביעותיהם; בית-משפט זה איננו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטות בתי הדין לעבודה, לא כל שכן כאשר מדובר בקביעות עובדתיות מהסוג הנדון בעתירה. אשר על כן, דין העתירה להדחות על הסף.