בג"ץ 3914/91 רמזי לחאם נ. פקיד שומה נצרת

1.לפני בקשה לעיון בתיק. המבקש הוא אחיהם של שלושת המערערים בהליך שבכותרת. עניינו של ההליך הוא בקביעת זהות מקבלי הכנסת דמי שכירות מנכס המושכר לבנק דיסקונט - אותו נתנה אם המערערים במתנה לבניה - לצורך קביעת שומות המערערים בשנים 1986-1987. המערערים טענו כי ההכנסות הן של אימם אך טענתם לא התקבלה. המבקש, שלטענתו שהה בארצות-הברית בזמן התנהלות ההליך שבכותרת, טוען כי ירש יחד עם המערערים את אמם, ולפיכך מבקש הוא לעיין בתיק על מנת להסדיר עניינים שעלו בהליך שבכותרת והנוגעים לטענתו גם אליו. כב' הנשיא א' ברק, בהחלטתו מיום 22.11.05, הסמיך אותי לדון בבקשה שלפני.

2.המערערים בהליך שבכותרת מתנגדים לבקשת העיון. לטענתם עוסק ההליך שבכותרת בענייני מס הכנסה הנוגעים להם בלבד ולא למבקש, וכן מכיל מסמכים חסויים ואישיים שהוגשו לרשויות המס, שאין ברצונם לחשוף. על כן מבקשים המערערים לא לאפשר למבקש לעיין בתיק נשוא ההליך שבכותרת. המשיב, בתגובתו, אינו נוקט עמדה בבקשה. הוא טוען כי במסגרת ההליך שבכותרת הוגשו כמוצגים מסמכים בעלי אופי עסקי-מסחרי, אשר נמסרו לו על-ידי המערערים במסגרת תפקידו והנוגעים ל"הכנסתו של אדם". לכן מחוייב המשיב לשמור על סודיות מסמכים אלו על-פי סעיף 231 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה). לפיכך התנהלו גם הדיונים בבית המשפט קמא בדלתיים סגורות, לפי סעיף 154(ג) לפקודה. בהתבסס על ע"א 8849/01 צבי סבוב נ' פז-גז ואח' (טרם פורסם להלן: פרשת סבוב ), טוען המשיב, כי לאור תכלית הפקודה להגן על פרטיות הנישומים וסודיות מסמכיהם, אין להתיר לצד ג' לעיין במסמכים אלא אם הצביע על אינטרס ברור ומובהק בהם, וגם זאת בכפוף לעמדת הנישומים. המשיב טוען כי לכאורה יש למבקש אינטרס מובהק לעיין במסמכים בכפוף להגשת תצהיר המאמת את זהותו כאחי המערערים. עם זאת, אין המשיב נוקט עמדה כאמור בדבר זכות המבקש לעשות כל שימוש במסמכים שהוגשו במסגרת ההליך שבכותרת.

3.המבקש הגיש תגובה נוספת מטעמו. לטענתו עומד לו אינטרס ברור במסמכים שהוגשו במסגרת ההליך שבכותרת. זאת, הן לאור פסק הדין שניתן בהליך שבכותרת והן מאחר והוא היורש הרביעי של נכסי אם המערערים, שההכנסות מהם עמדו במרכז המחלוקת שהוכרעה בהליך שבכותרת. לטענת המבקש, היו בידי המערער 1 ובידי אמו ייפוי כח לפעול בשמו, אותו ניצל המערער 1 בכל עסקיו, ומטעם זה גובר האינטרס שלו בעיון במסמכים שבתיק. המבקש הוסיף וציין כי הוא מתחייב לשמור על סודיות המידע הסודי הקיים בתיק. כן צרף תצהיר המאמת את זהותו כאחי המערערים.

4.שאלת זכות העיון בתיקי בית המשפט מוסדרת בתקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), התשס"ג – 2003 (להלן: התקנות), ולפיה "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על-פי דין". בפרשת סבוב נקבע כי זכות העיון היא בעלת חשיבות רבה. עם זאת, זכות זו אינה מוחלטת, והיא כפופה להגבלות תחיקתיות שונות המשקפות את האיזון שבינה לבין אינטרסים מוגנים אחרים. לפי פרשת סבוב , יש לבחון אם אין בדין איסור על העיון המבוקש. זהו שלב הבחינה הראשון. בשלב השני, ובהנחה ואין איסור בדין לעיון, יבחן בית המשפט אם העיון מוצדק הוא. בהקשר זה נקודת המוצא תהא כי יש לאפשר את העיון, והנטל על הטוען למניעת העיון. ההכרעה בהקשר זה מבוססת על איזון בין האינטרסים והזכויות המעורבות בעיון עצמו ובין האינטרסים והזכויות הקשורים במניעת העיון. בשלב השלישי, בהנחה ויש הצדקה לאפשר את העיון - יש לבחון אם ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות והאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון, בשים לב בין היתר לסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט". על רקע תשתית נורמטיבית זו, נעבור למקרה שלפני.

5.כלום יש איסור בדין על העיון בתיק שלפני? בעניין זה יש להפריד בין כתבי הטענות בערעור לבין תיק המוצגים. אכן, הליך מעין זה מתנהל ברגיל בבית המשפט המחוזי בדלתיים סגורות נוכח האמור בסעיף 154(ג) לפקודה וממילא לא ניתן לעיין בתיק בלא החלטה של בית המשפט המחוזי להפוך את הדיון בתיק לפומבי. אולם, נקבע כבר כי חסיון זה אינו חל על מסמכים שהוגשו במהלך ההליך בבית המשפט העליון, באין הוראה אחרת בנדון (ראו ע"א 2800/97 ליפסון נ' גהל , פ"ד נג(3) 714 וכן ע"א 4852/97 זרח גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים , פ"ד נה(2) 433). בתיק שלפני לא עולה כי נאסר פרסומו או פרטים ממנו בהליך שהתנהל בבית המשפט העליון. על כן, אין מניעה בדין לאפשר עיון בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט העליון בהליך זה. גם סעיף 231(א) לפקודה אינו חל על כתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט העליון בהליך זה. באין איסור בדין על העיון כאמור, יש לבחון את יתר אמות המידה שצוינו בפרשת סבוב . בבחינה זו מסקנתי היא כי יש להתיר את העיון במקרה זה. האינטרס עליו הצביע מבקש העיון הוא לגיטימי, בשים לב להיותו יורש של אותו הנכס וכמסתבר גם מייפה כוחו של אחד מן הצדדים להליך לפעול בשמו בנכס זה. לא מצאתי גם מקום לצמצם את העיון בכתבי הטענות מטעמי פרטיות של המערערים או אינטרס עסקי אחר, אם בשל היות הטיעון משפטי-עובדתי בעיקרו ואם נוכח העובדה כי הנתונים ה"אישיים" שבתיק ידועים למבקש העיון ממילא בהיותו כאמור יורש של האם ואחי המערערים.

6.שונה המצב לעניין העיון בתיק המוצגים שצורף לערעור. מוצגים אלו הינם חלק מתיק בית המשפט המחוזי שהתנהל כאמור בדלתיים סגורות. זאת ועוד: המסמכים שבו הוגשו כפי הנטען למשיב במסגרת בירור השומה וחל עליהם החיסיון הקבוע בסעיף 231 לפקודה (השוו: פרשת סבוב ). יש לקבוע אפוא כי חל איסור בדין על העיון במוצגים אלא וממילא אין בכוחן של תקנות העיון לגבור על הוראות חיסיון אלו. מסקנה אחרת בנדון, לפיה ניתן לאפשר עיון במסמכים אלה, עלולה לחתור תחת התכלית שביסוד הוראות החיסיון שבפקודה. על כן, ולאור הקבוע בתקנה 4(א) לתקנות העיון, יש לדחות את בקשת המבקש לעיין במוצגים שבתיק הערעור. ודוק: ער אני לקושי שבתוצאה זו עבור המבקש, שבפיו טענות לעניין טיפול המערערים בנכס נשוא המחלוקת, תוך כך שהצביע על קשר לחומר שנדון בהליך זה בהיותו יורש של אותו נכס בדיוק. עם זאת, בירור טענותיו של המבקש ביחסיו עם המערערים, כמו גם עם המשיב – ככל שישנן, או בקשה להסרת החיסיון מתיק המוצגים, מקומם אינו במסגרת בקשת עיון בתיק אלא בהליכים נפרדים לצורך כך (השוו רע"א 291/99 ד.נ.ד אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מע"מ ירושלים , פ"ד נח(4) 221 ; עמ"ה (י-ם) 7051/03

קלצקין נ' פקיד השומה

(לא פורסם); בש"א 19216/03 (ת"א) מרקוס נ' רביזדה (לא פורסם)). ממילא אין בידי להביע בטענות אלו כל עמדה לגופן.

7.התוצאה היא כי בקשת העיון מתקבלת בחלקה במובן זה שניתן היתר לעיין בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט העליון בהליך שבכותרת אולם נדחית הבקשה לעיין במקביל בתיק המוצגים שצורף לערעור.