בג"ץ 3921/99 גדעון רייכר נ. ROY EXPORT COMPANY ESTABLISHMENT PRAESIDIAL A

1.על-פי סעיף 1(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א1971-, "מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לעניין; והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה זו". סעיף 1(ב) קובע, כי בית המשפט רשאי לסרב להוצאות הזמנה לעד אם אין צורך בעדותו או שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת. לכאורה ובאופן כללי לא ניתן לומר, כי העדויות שנתבקשו הן בלתי רלבנטיות. חובתו של כל אדם המוזמן ליתן עדות בבית משפט, לעשות כן והימנעות מכך גוררת אחריה סנקציות.

הכנסותיו והשתכרותו של אדם אינן באות בגדרם של החסיונות הסטטוטוריים וההלכתיים המוכרים בישראל. עם זאת, נמנות הן על מידע הנוגע לפרטיותו של אדם. סעיף 35 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א1981- קובע כי הוראות החוק אינן גורעות מהוראות כל דין אחר. מכאן, שאין הוראות החוק גורעות מחובתו של כל אדם שהוזמן להתייצב וליתן עדות בבית משפט. עם זאת, יש לזכור, כי הזכות לפרטיות היא זכות שזכתה להגנה סטטוטורית והלכתית עוד בטרם חוקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאז קבלה היא מעמד חוקתי-על-חוקי.

בית משפט זה קבע, לא אחת - עוד טרם חקיקת חוק היסוד - כי יש בידו שיקול-הדעת שמכוחו רשאי הוא לסרב הצגת שאלות לעד, אם במכלול הכולל של האינטרסים, עניינו של העד שלא להשיב לשאלה פלונית עדיף על מידת הרלבנטיות של התשובה להכרעה בפלוגתאות השנויות במחלוקת במשפט. דברים אלה נכונים הם, מדרך קל וחומר, לאחר חקיקת חוק היסוד, הקובע בסעיף 8 כי אין לפגוע בזכות אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

2.לאחר ששקלתי את טענות המבקשים בבקשה, בכתב הערעור ובחומר הנספח, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לזמן את העדים שעדותם, על פי אותה החלטה, תשמע בדלתיים סגורות ותחת צו חסיון.

במהלך שמיעת העדויות יוכל בית המשפט לשקול על-פי מהות העדות והשאלות שתשאלנה אם להתיר אותן שאלות כשאלות רלבנטיות אם לאו, ויעשה את האיזון הנכון בין האינטרסים של התובעים מחד ושל העדים מאידך ותוך בחינת חיוניות התשובה המתבקשת לגילוי האמת. כן ישקול את האפשרות להוכיח את התביעה בדרך אחרת, מבלי לחשוף מידע פרטי.

הבקשה נדחית.