בג"ץ 3946/98 לילא עאסי נ. שר הפנים

בפני בקשה לפסיקת הוצאות - לאחר שהעתירה עצמה נמחקה, לבקשת המבקשים, ביום 26.4.99.

1.המבקשת מס' 1 ("המבקשת") היא תושבת העיר העתיקה בירושלים. היא מחזיקה בתעודת זהות ישראלית. המבקשת התארסה למבקש מס' 2, תושב יהודה ושומרון בשנת 1995 ונישאה לו בתחילת שנת 1996. בסוף שנה זו נולדה לבני הזוג בת, היא המבקשת מס' 3. ב- 1995 הגישה המבקשת בקשת התאזרחות. מבוקשה ניתן לה במרץ 1996, לאחר שויתרה על אזרחותה ירדנית. ביולי 1996 הגישה המבקשת בקשה לאיחוד משפחות עם המבקש מס' 2, וביום 8.2.1997 ביקשה לרשום את המבקשת מס' 3 בתעודת הזהות שלה. בעת שהגיעה למשרד הפנים הוחרם דרכונה ונמחק (בכתב יד) הכיתוב לפיו אזרחותה ישראלית. ביום 21.7.97 הודע למבקשת, כי בקשתה לאיחוד משפחות נדחתה, משום שלא הוכיחה כי מרכז חייה הוא בישראל. מנובמבר 1997 החלו המבקשים (באמצעות עורך דינם) בהתדיינות עם המשיבים לשם השבת דרכונה של המבקשת, תיקון תעודת הזהות שלה, רישום המבקשת מס' 3 בתעודה זו ואיחוד המשפחה המבוקש. פניות אלו לא הניבו תוצאות, המבקשים הופנו לפקידים שונים שלא השיבו להם לגופו של עניין ולפיכך הוגשה העתירה - ביום 23.6.98. בו ביום הוציא כב' השופט א' מצא צו על תנאי וצו ביניים המונע את גירוש המבקשים 2-3 עד לדיון בעתירה.

2.ביום 26.10.98 הודיעו המשיבים לבא כוח המבקשים, כי חזרו בהם מביטול אזרחותה של המבקשת (ביטול שלפי האמור במכתב מטעם המשיבים נעשה "נוכח העובדה כי העותרת מסרה בעת הגשת הבקשה פרט שלא היה מדויק באשר למצבה האישי") וכי ניתן יהיה לרשום את המבקשת מס' 3 כאזרחית ישראלית. באותו מכתב נתבקשו המבקשים להמציא פרטים המצביעים על כך שמרכז חייה של המבקשת הוא אכן בישראל. ביום 11.11.98 הודיעו המשיבים לבא כוח המבקשים, כי נעתרו לבקשת המבקשים לאיחוד משפחות.

3.לטענת המבקשים הם זכאי להוצאות הואיל ומלכתחילה לא היה מקום ליטול מן המבקשת את דרכונה ואת אזרחותה הישראלית, ומכל מקום, היה על המשיבים לחזור בהם מהליכים אלה - לאחר שבא כוח המבקשים העלה בפניהם את טיעוניו. לטענת המבקשים מה שנעשה ב- 26.10.98 יכול היה להיעשות זמן רב קודם לכן - ולייתר את הגשת העתירה.

4.המשיבים משאירים לשיקול דעת בית המשפט את סוגיית פסיקת ההוצאות. עם זאת, הם מבקשים לציין, כי שלילת האזרחות נעשתה עקב השמטת פרטים שהשמיטה המבקשת מבקשת האזרחות וכי איחוד המשפחות אושר, בסופו של דבר, לאחר שהמבקשים הגישו מידע משלים מטעמם.

5.המבקשים זכאים להוצאותיהם בהתאם להלכה הנוהגת לעניין זה וראו: בג"ץ 842/93 אלנסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח (4) 217) אזרחותה הישראלית של המבקשת נשללה ממנה (לאחר שויתרה על אזרחותה הירדנית לשם קבלת אזרחות ישראלית) - ככל שניתן להבין, באקט פיזי של נטילת דרכונה ומחיקת סעיף האזרחות מתעודת הזהות שלה. משמעותו של צעד זה והשלכותיו ברורים על פניהם. משך חודשים רבים הופנתה המבקשת מפקיד לפקיד ולא ניתנה לה כל תשובה ממשית לטענותיה לענין זה. גם בקשתה לאיחוד משפחות עוכבה ולא טופלה. חודשים ספורים לאחר הגשת העתירה הושבה למבקשת אזרחותה, ניתן לה לרשום את בתה ובקשתה לאיחוד משפחות אושרה. אפילו נאמר, כי איחוד המשפחות אושר לאחר המצאת מסמכים נוספים (יצויין, כי המכתב בו הומצאו המסמכים הוא מיום 9.11.98 והאישור הוא מיום 11.11.98) אין בתגובת המשיבים מענה לשאלה מדוע לא נתבקשו המסמכים האמורים החל מ - 16.11.97 - מועד בו פנה בא כוח המבקשים בבקשה מנומקת ומפורטת לעניין זה. אי לכך, משנמצא, כי היה צידוק לעצם הגשת העתירה ולעיתוי הגשתה וכי הגשת העתירה היא שהביאה למילוי בקשות המבקשים, נתמלאו התנאים הקבועים בבג"ץ 842/93 הנ"ל והמבקשים זכאים להוצאותיהם.

6.בקביעת סכום ההוצאות התחשבתי בחומרת הפגיעה נשוא העתירה מחד גיסא ובעובדה שבקשות המבקשים נענו זמן קצר יחסית לאחר הגשת העתירה, ובלא שנתקיים כל דיון בעתירה עצמה מאידך גיסא. לאורם של שיקולים אלה אני קובע, כי סכום ההוצאות יעמוד על 7,500 ש"ח.