בג"ץ 3950/20 מוחמד חלבי נ. בית המשפט המחוזי בבאר שבע

השופט נ' סולברג :

1.

עניינה של עתירה זו בבקשת העותר , להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.5.2020, בתפ"ח 12074-08-16.

2 .

ביום 4.8.2016, הוגש נגד העותר כתב אישום המייחס לו מספר רב של עבירות ביטחון. מִני אז מתנהל בעניינו הליך פלילי בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 12074-08-16 (השופטים

נ' זלוצ'ובר , י' רז וש' פרידלנדר ). נוכח אופיין של העבירות המיוחסות לעותר – עבירות ביטחון – ובשים לב לרגישותן, ניתנו החלטות שונות בנוגע להעברת חומרי החקירה להגנה, ובנוגע לאופן השימוש בהם. כך, ביחס לראיות מסוימות – הוצאה תעודת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (ראו, בש"פ 4058/17); וביחס לראיות אחרות נקבע, כי יתאפשר להגנה לעיין בהן, אך לא להעתיקן (ראו, בש"פ 9169/17).

3.

כמו כן, ניתנו החלטות דיוניות בנוגע לאופן שבו ינוהל ההליך בבית המשפט. נקבע, כי פרוטוקולים של דיונים מסוימים לא ימסרו לב"כ העותר; כי עד מטעם המדינה יהא רשאי לעיין בעותק חסוי, בעוד שבית המשפט וההגנה לא יהיו רשאים לעיין בו; וכי המדינה תהא רשאית להגיש לבית המשפט עותק מושחר של מסמך שלגביו הוצאה תעודת חיסיון בתיק. על ההחלטות הנ"ל הוגשה עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 1433/18); ובהחלטה מיום 12.4.2018 – נדחתה העתירה על הסף בהעדר עילה. בית המשפט קבע, כי לא קיימת הצדקה לסטות מן הכלל, לפיו בית המשפט הגבוה לצדק לא ישמש כערכאת ערעור על החלטות ביניים בפלילים.

4.

בהמשך, נודע לב"כ המדינה כי ב"כ העותר "עורך לעצמו רישומים אשר נחוצים לו להכנת המשפט המתייחסים לראיות הסודיות" . משכך, פנתה ב"כ המדינה לבית המשפט בבקשה לפי סעיף 128(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), וביקשה כי ינקטו אמצעים שונים אשר ישמרו על סודיות הראיות. בכלל זאת ביקשה ב"כ המדינה, כי תיעוד הסנגור יעשה על מחשב המיועד להליך בעניינו של העותר בלבד, וכי המחשב יהיה מנותק מרשת. ב"כ המדינה הוסיפה וביקשה עוד כהנה וכהנה מגבלות, אשר נחוצות לטענתה, לצורך שמירה על ביטחון המדינה. ב"כ העותר הסכים לכמה מן ההגבלות, והתנגד לחלקן, תוך שהבהיר כי לעמדתו אין לבית המשפט סמכות להגביל את עבודת הסנגור מכוח סעיף 128(3) לחוק העונשין. לאחר דיון שבו העלו ב"כ הצדדים את טענותיהם, קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 21.5.2020, כי בקשת ב"כ המדינה מתקבלת בשינויים מסוימים. בית המשפט הדגיש, כי

"אכן בתיק הזה יש מגבלות על הסנגור, הן בדרכי העיון בחומר והן בדרכי ההיערכות לדיונים בבית המשפט, והגם שתחושתינו בעניין זה אינה נוחה, נראה שהיא מתחייבת" . בית המשפט דחה את טענות ב"כ העותר, לפיהן סעיף 128(3) לחוק העונשין, אינו מאפשר להגביל את עבודתו של סנגור. לבסוף הובהר, כי "מובן שבכל מקרה כשהסנגור יתקל בקושי ממשי יוכל לפנות כאמור לפרקליטות מחוז דרום או ליעוץ המשפטי של השב"כ ואם לא ימצא שם את פתרון הבעיה שהוא מעלה – יוכל לפנות לבית המשפט".

מכאן העתירה שלפנינו.

5.

לטענת ב"כ העותר, סעיף 128(3) לחוק העונשין אינו מאפשר לבית המשפט להגביל את עבודתו של הסנגור, אלא אך את צעדיהם של גורמים שאינם צד להליך, וכי ההחלטות שהתקבלו מכבידות על ניהול ההגנה.

6.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה ושקלנו את נימוקיה, באנו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. הלכה פסוקה, מושרשת וידועה, כי על דרך הכלל "בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של הערכאות הדיוניות, לבטח לא על החלטות ביניים אשר ניתנו בהליך פלילי. על החלטות ביניים בפלילים ניתן להשיג במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, במידה והעניין יהיה רלוונטי באותה העת" (בג"ץ 9326/12 לוי נ' ימיני (30.12.2012)). העניין שלפנינו אינו מצדיק לסטות מן הכלל האמור, וזאת מבלי לנקוט כל עמדה לגוף הדברים. לא ניתן לשנות את סדרי הדיון הפלילי על דרך פנייה לבית משפט זה. כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, ההליך הפלילי נגד העותר מצוי בישורת האחרונה, בסופה של פרשת ההגנה. ימתין העותר ויראה כיצד יוכרע דינו. היה וטענותיו יוסיפו להיות רלבנטיות גם לאחר הכרעת הדין, יהא לו יומו לפני ערכאת הערעור, שם יוכל לחזור ולהעלות טענותיו והתנגדויותיו.

7.

העתירה נדחית אפוא על הסף .

משלא נתבקשה תגובה, לא נעשה צו להוצאות.