בג"ץ 3952/21פלוני נ. פלוני

השופט ע' גרוסקופף:

לפנינו עתירה המכוונת כלפי פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים מיום 20.4.2021 בתיק מס' 181/2021. בפסק דין זה נדחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין השרעי בנצרת מיום 7.2.2021 בתיק מס' 2977/2020, אשר דחה את תביעת העותר לחלוקת רכוש.

1.

על פי הנטען בעתירה, העותר והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) נישאו בהתאם להלכה המוסלמית ביום 6.8.1999 ונולדו להם 3 ילדים. לימים, עלו יחסיהם על שרטון ובין השניים התנהלו מספר הליכים כמפורט להלן:

(-) ביום 24.8.2020 הגישה המשיבה לבית הדין השרעי בנצרת תביעת בוררות ("תחכים"), תביעה למזונות קטין ותביעה למזונות אישה.

(-) ביום 14.9.2020 הגישה המשיבה בקשה ליישוב סכסוך בפני בית משפט לענייני משפחה בנצרת (להלן: תביעת יישוב הסכסוך שהגישה המשיבה ).

(-) ביום 30.9.2020 הגיש העותר לבית הדין השרעי בנצרת תביעה לחלוקת רכוש, היא התביעה בה עסקינן (להלן:

תביעת הרכוש שהגיש העותר ).

(-) ביום 28.10.2020 הגישה המשיבה בקשה לסגירת תיק יישוב סכסוך בפני בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, כאשר ביום 17.12.2020 נסגר התיק. בהמשך לכך, ביום 20.12.2020 הגישה המשיבה תביעה לחלוקת רכוש לבית המשפט לענייני משפחה.

2.

ביום 7.2.2021 דחה בית הדין השרעי בנצרת את תביעת הרכוש שהגיש העותר, וזאת בשל היעדר סמכות על פי מירוץ הסמכויות בין הערכאות. על פי מירוץ הסמכויות, כך נקבע, בית המשפט לענייני משפחה רכש ראשון את הסמכות לדון בתביעה לחלוקת רכוש, בשל תביעת יישוב הסכסוך שהגישה המשיבה, אשר קדמה לתביעת הרכוש שהגיש העותר. העותר ערער על החלטה זו לפני בית הדין השרעי לערעורים. ביום 20.4.2021 נדחה הערעור מנימוק אחר, והוא שלבית הדין השרעי אין כלל סמכות עניינית לדון בתביעת הרכוש שהגיש העותר (להלן: פסק הדין ).

3.

העותר בעתירתו מעלה שתי טענות מרכזיות: ראשית , נטען כי החלטתו של בית הדין השרעי לערעורים ניתנה בהרכב חסר, וזאת בניגוד להוראות הדין. לטענת העותר, משלא נכתב "אני מסכים" על ידי שניים מחברי המותב שלא כתבו את חוות הדעת העיקרית, ולא הובעה על ידם כל התייחסות לאמור בפסק הדין, הרי שיש לראות את ההחלטה כאילו ניתנה בדן יחיד ולא בהרכב תלתא כנדרש. שנית , טוען העותר כי פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים מנוגד להלכה שנקבעה בבית משפט זה בעניין בג"ץ 7212/09 פלוני נ' פלונית (3.7.2013) (להלן: בג"ץ 7212/09 ), על פיה לבית הדין השרעי יש סמכות עניינית לדון בתביעה רכושית בין בני זוג כל עוד הם נשואים, כגון זו שהגיש העותר.

4.

לאחר שעיינו בעתירה על צרופותיה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. הלכה מושרשת וידועה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים, ובכלל זאת בתי הדין השרעיים, וכי התערבות בהחלטות אלו מוגבלת למקרים חריגים בלבד, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וסטייה מהוראות חוק המופנות כלפי בתי הדין הדתיים (ראו, למשל: בג"ץ 9534/11 פלוני נ' בית

הדין

השרעי לים , פסקה ג' (27.12.2011); בג"ץ 9230/17 פלוני נ' בית הדין השרעי העליון לים , פסקה 6 (27.11.2017)). העתירה שלפנינו אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

5.

אשר לטענה הראשונה שהעלה העותר, אין בה ממש. אכן, עיון בפסק הדין של בית הדין השרעי לערעורים מעלה כי פסק הדין נכתב על ידי הקאדי מוחמד עבד אלרחם אבו עוביד , אשר שמו מופיע בראשית פסק הדין. ואולם, בתחתית פסק הדין חתומים שמותיהם של יתר חברי המותב (הקאדי איאד זחאלקה והקאדי זיאד להואני ), דבר המעיד כי פסק הדין ניתן על דעת כל חברי המותב. העובדה כי לא נוספו במפורש המילים "אני מסכים", או כל התייחסות אחרת, לצד שמותיהם וחתימתם של יתר חברי המותב איננה אלא היבט טכני-צורני בלבד. בוודאי שלא ניתן להסיק ממנה כי ההחלטה ניתנה שלא על דעת חברי המותב, לא כל שכן כי ניתנה בהרכב חסר. משכך, דין טענה זו להידחות.

6.

טענתו השנייה של העותר מכוונת כלפי תוכנו של פסק הדין בטענה כי מסקנתו מנוגדת להלכה שנקבעה ב בג"ץ 7212/09 . לדברי העותר, בהתבסס על פסק דין זה, וכן שורה של פסקי דין שניתנה על ידי בתי הדין השרעיים, לבית הדין השרעי סמכות לדון בתביעות רכוש בין בני זוג במהלך קיום קשר הנישואין, וכן סמכות לדון בתביעה ממונית בין בני זוג כל עוד קשר הנישואין לא הותר . על כן, משקשר הנישואין בין העותר והמשיבה לא הותר, הרי שלבית הדין השרעי סמכות עניינית לדון בתביעת הרכוש שהגיש העותר. אין בידי לקבל טענה זו.

7.

מן ההיבט המשפטי , העותר מבקש לטעון כי תביעת הרכוש שהגיש נכנסת בגדר תביעה בקשר עם נישואין וגירושין , אשר לבית הדין השרעי סמכות לדון בה מכוח סעיף 7 לחוק הפרוצדורה של בית הדין המוסלמים הדתיים, 1933. ב בג"ץ 7212/09 נקבע כי מבחן העזר להכרעה בשאלה האם תביעה פלונית היא " בקשר עם נישואין וגירושין ", הוא כדלהלן:

תביעה תהיה בסמכותו של בית הדין השרעי, אם מקורה במעמד (סטטוס) הנישואין או הגירושין עצמם. לעומת זאת, אם התביעה מתבססת על עילות אזרחיות רגילות, אשר רק נוצרו במהלך הנישואין, אזי התביעה "איננה בקשר עם נישואין וגירושין" (ההדגשה במקור; בג"ץ 7212/09 , פסקה 14).

עינינו הרואות כי אין ב בג"ץ 7212/09 כדי לבסס את ההבחנה לה טוען העותר – אם קשר הנישואין הותר, ואם לאו. ההבחנה הנדרשת מבוססת על מקורה של התביעה וטיבה (וראו גם: ע"א 77/77 ראבי נ' ראבי , פ"ד לג(1) 729 (1979) הנזכר ב בג"ץ 7212/09 , וכן בג"ץ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד מח(2) 221 (1994)). ודוק, שאלת קיומו של קשר נישואין היא בוודאי רלוונטית לבחינת מקורה של התביעה. ואולם, אין בה די על מנת לקבוע האם מדובר בתביעה " בקשר עם נישואין וגירושין ".

8.

מן ההיבט הדיוני , העתירה נעדרת תשתית עובדתית בסיסית על מנת שניתן יהיה לבחון את טענת העותר בהינתן המבחן האמור (ראו והשוו: בג"ץ 621/21 פלוני נ' בית הדין השרעי לים , פסקה 5 (2.6.2021)). על פי פסק הדין של בית הדין השרעי לערעורים, העותר הגיש תביעה בעניין חלוקת הרכוש, ומהמשך הדברים עולה כי הכוונה לתביעה לאיזון משאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. תביעה זו, כך על פי תיאור העותר, עניינה ב" שימור זכויות ונכסים וחלוקתה בנוסף לחיוב [המשיבה] שלא לשנות מצב קיים בנכסים, כספים וחשבונות " (סעיף 5 לעתירה). הא ותו לא. העותר לא צירף את כתב התביעה, ואף לא פירט מהן עילות התביעה שנכללו בו ומהם הסעדים המבוקשים. בנסיבות אלה, לא ביסס העותר את טענתו כי תביעת חלוקת הרכוש היא בקשר עם הנישואין וגירושין, וכל שניתן ללמוד מהעתירה הוא שהתביעה הוגשה קודם שהותרו הנישואין. בכך, כאמור, אין די מבחינת הדין המהותי על מנת להקנות סמכות לבית הדין השרעי.

9.

סוף דבר : העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות לטובת המדינה בסך 1,000 ש"ח.