בג"ץ 3953/19 יעקב ירדני נ. משטרת ישראל - מחלקת הונאה - מרחב מוריה - ירושל

השופט מ' מזוז:

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותר להורות למשטרה לקיים חקירה פלילית נגד המשיבים 5-3, אשר לטענתו "גנבו את ביתו .. על פי שטר המכר המזויף".

2.

ביום 9.2.2017 הגיש העותר תלונה במשטרה נגד המשיב 3, במסגרתה טען כי האחרון, אותו שכר כעורך דין, הלווה לו כסף לטובת כיסוי חובות והשקעת כספים בפרויקט בינוי בתמורה למשכון דירתו שברחוב בית יעקב בירושלים (להלן: הדירה ), וכן השכיר עבורו את הדירה במשך מספר שנים בהן שהה בחו"ל. לטענת העותר, כשחזר לאחרונה ארצה כעבור שבע שנים, התברר לו כי המשיב 3 מכר את דירתו בשנת 2013. לצד טענה זו, ציין העותר כי הוא ערך בעבר עם המשיב 3 הסכם מכר פיקטיבי המתייחס לאותה דירה, ואף רשם את הדירה על שמו. לאחר בדיקה, הוחלט ביום 24.10.2017 שלא להמשיך בחקירת התלונה ולסגור את התיק מחוסר עניין לציבור. המשטרה סברה כי מקומן הטבעי של טענות העותר מצוי במישור האזרחי, בשים לב לכך שהוא עצמו מודה כי רשם את הדירה על שמו של המשיב 3 לאחר שנערך ביניהם הסכם מכר, הגם שלטענתו מדובר בהסכם פיקטיבי, וכן לאור אופיין של הטענות, הכוללות הודאה בקיומן של הלוואות והשקעות מרצון.

3.

העותר הגיש ערר על ההחלטה לסגור את התיק. במסגרת הערר ביקש העותר להרחיב ולפרט אודות תלונתו, וטען בין היתר כי המשיב 3 טיפל רק בהשכרת הדירה אך מעולם לא הייתה מכירה בפועל, וכי בשלב מאוחר התגלה לו כי האחרון מכר את דירתו תוך זיוף חתימתו על שטר מכר. העותר צירף חוות דעת גרפולוגית אשר לשיטתו תומכת בגרסתו כי החתימה על שטר המכר זויפה. כן טען, כי בשל מצבו הרפואי רק בשנת 2016 התירו לו רופאיו לטוס ארצה, ומכאן השיהוי בהגשת התלונה, וכי הוא מתעתד להגיש תביעה אזרחית, בין השאר נגד המשיב 3. לאחר בחינת הערר במחלקת עררים בפרקליטות המדינה הוחלט ביום 6.5.2019 כי יש לדחותו. בין היתר, צוין בהחלטה כי "מדובר בסכסוך אזרחי על רקע עסקי בין העורר לנילון, אשר המקום הראוי לבירורו הוא תחת אכסניית הדין האזרחי, כפי שפעל זה מכבר העורר. כמו כן בידי העורר עומדת האפשרות לפנות בתלונה מתאימה ללשכת עורכי הדין כנגד הנילון".

4.

כנגד ההחלטה האמורה מופנית עתירה זו, בה מבקש העותר להורות על חקירתם של המשיבים 5-3 בגין מעורבותם בזיוף חתימתו וגניבת רכושו, בטענה כי "הסוגיה הזאת אין בה שטח אפור אלא רק שחור או לבן. העסקה שהייתה עם המשיבים על אף היותה מפוקפקת מבחינה חוקית אין בה שום זיקה עם העבירה הפלילית בגין זיוף חתימתו".

המדינה סבורה כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטות מושא העתירה. נטען כי מדובר בהחלטות סבירות וענייניות, אשר התקבלו לאחר הפעלת שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה, ובחינה מקצועית שהעלתה כי על פניו קיים קושי ראייתי להוכיח קיומה של עבירת מרמה בנסיבות המקרה, בהן הודה העותר במפורש כי בינו לבין המשיב 3 התקיימו יחסים עסקיים קודמים במסגרתם קיבל ממנו כספים לאורך שנים בעסקה שלדבריו הייתה "מפוקפקת", תוך שהוא מאשר כי היה מעורב בביצוע עבירות שונות, הכוללות בין השאר התחמקות מתשלום מס. כן נשקלה העובדה שחלף פרק זמן לא מבוטל מאז ביצוע המעשים, וכן העובדה כי בעבר הוגשה תלונה נגד העותר, ממנה עולה כי הוא עצמו יזם חתימה על הסכם מכר פיקטיבי לרישום הדירה על שמו של אדם אחר.

5.

דין העתירה להידחות על הסף.

כידוע, הסמכות להפעלת האכיפה הפלילית, לרבות פתיחה בחקירה והעמדה לדין, מסורה בידיהן של רשויות החקירה והתביעה. ההחלטה בענייננו על סגירת התיק נבחנה על-ידי התביעה כאמור, ולא מצאנו עילה להתערב בשיקול דעתה. כידוע, התערבות כאמור תיעשה רק במקרים חריגים בהם החלטת רשויות התביעה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או עיוות מהותי (בג"ץ 6711/16 מנשרוב נ' פרקליטות מחוז ת"א (9.11.2016); בג"ץ 8186/1 2 חברת ג'סטין מעבדות בע"מ נ' פרקליטות המדינה

(27.1.2013)). המקרה דנן אינו נ מנה על אותם מקרים חריגים. עררו של העותר נבדק על ידי רשויות התביעה אשר החליטו כי אכן אין מקום להמשיך בחקירה פלילית וכי האפיק המתאים לבחינת טענותיו הינו במישור האזרחי. העותר לא הצביע על פגם כלשהו שנפל בהחלטה זו, ודאי לא פגם חמור המצדיק את התערבותנו.

6.

אשר על כן, העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות לטובת המשיבות 2-1 בסך 2,500 ₪.