בג"ץ 397/05 אביבה איל כהן נ. שר הפנים

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה הוא רצונם של העותרים, כי תאושר בקשתם לאיחוד משפחות. העותרת 1 (להלן: העותרת) הינה אזרחית ישראלית, ובעלה, העותר 2 (להלן: העותר), הוא תושב האזור. העותרים 3 ו-4 הנם ילדיהם של העותרים 1 ו-2. במסגרת העתירה, עוד מבקשים העותרים מתן צו ביניים, אשר ימנע מן המשיבים להרחיק את העותר מישראל, וזאת עד למתן החלטה אחרת.

הרקע לעתירה הוא החלטת הממשלה בסוגיית הטיפול בשוהים בלתי חוקיים, ומדיניות איחוד משפחות בנוגע לתושבי האזור וזרים ממוצא פלסטיני, לפיה לא מטופלות בקשות חדשות לאיחוד משפחות כאשר בן הזוג המוזמן הוא תושב השטחים. כנגד החלטה הממשלה כאמור, וכנגד חוק האזרחות הוגשו מספר עתירות שעומדות ותלויות בבית משפט זה, שעניינן בין היתר, איחוד משפחות.

לטענת העותרת, היא וילדיה אינם יכולה להתגורר בשטחים וזאת בשל הסיכון הביטחוני הכרוך בכך בשל היותם יהודים, ומאידך העותר 2 אינו יכול לשהות בתחומי מדינת ישראל באופן חוקי.

בתשובתם לעתירה טוענים המשיבים, כי העותרים טרם הגישו למשרד הפנים בקשה לאיחוד משפחות, ומשנחקק חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: הוראת שעה), ממילא לא יוכלו עוד העותרים להגיש בקשה כזו.

העתירה שלפנינו, הינה, למעשה, בקשה לאיחוד משפחות, אשר אין מקום לבדיקתה הראשונית בבית-משפט זה. אין העתירה דנן יכולה להוות תחליף להגשת בקשה לאיחוד משפחות. על העותרים יהיה למצות תחילה את ההליכים בפני הרשות המוסמכת לקבלת החלטה בבקשה שתוגש, אם תימצא להם עילה לכך, כמקובל במקרים דומים, ובהתאם למדיניות משרד הפנים, כפי שתהיה באותה עת.

מעבר לדרוש יוער, כי על-פי המצב החוקי שנקבע בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003, שתוקפו הוארך בצו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)(הארכת תוקף החוק), תשס"ה-2005, לא יוכל בית-משפט זה להיעתר לעתירה שעילתה הענקת אזרחות לתושב האזור מכוח בקשה לאיחוד משפחות. בחינת חוקתיות החוק הנ"ל תלויה ועומדת בפני בית-משפט זה. זכויותיהם של העותרים שמורות להם אם יחול שינוי במצב המשפטי.

אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.