בג"ץ 3979/17 פלוני נ. פלוני

השופט י' עמית :

1.בעלה של העותרת נהרג בשנת 2006 בתאונת עבודה (להלן: המנוח ) והותיר אחריו את העותרת-אלמנתו, ואת הוריו שהם המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ).

בין הצדדים מתנהלים שנים ארוכות התדיינויות לגבי אופן חלוקת העזבון וכספי הפיצויים שהתקבלו מחברת הביטוח בעקבות מותו של המנוח. נחתמו שני הסכמים שהגיעו מספר פעמים לפתחו של בית הדין הרבני האזורי והגדול, וגם לפתחו של בית משפט זה (בג"ץ 1854/13 פסק דין מיום 24.11.2014), וגם תביעת הפיצויים נגד חברת הביטוח הגיעה לבית משפט זה ונדונה בשעתו בפניי (ע"א 4313/14 פסק דין מיום 8.2.2015).

2.לסופו של יום, נותרה מחלוקת אחת שעמדה בפני בית הדין הרבני, והיא כיצד לפרש את ההסכם אליו הגיעו הצדדים לגבי חלוקת כספי הפיצויים. בית הדין האזורי בפסק דין ארוך, מפורט ומנומק היטב בבחינת "דבר דבור על אופניו", הגיע למסקנה כי קיים ספק פרשני, ובנסיבות העניין הסכום שבמחלוקת הוא בגדר "ממון המוטל בספק" שיש להורות על חלוקתו באופן שווה בין הצדדים. משכך, נפסק כי מחצית מסכום פיצויי התלויה תיכלל בהסכם. "תרגומו" של פסק הדין מביא לכך שלמשיבים נפסק סכום של 265,371 ₪, שלטענת העותרת מגיע לה.

ערעור שהגישה העותרת לבית הדין הרבני הגדול נדחה, ובית הדין אימץ את פסק דינו של בית הדין האזורי.

על כך נסבה העתירה שבפנינו.

3.דין העתירה להידחות על הסף אף ללא צורך בתגובה.

די לעיין בעתירה כדי להיווכח כי מדובר בערעור לכל דבר ועניין בשאלה משפטית מובהקת של פרשנות הסכם, באצטלא של טענות נוסח חריגה מסמכות או חוסר סבירות קיצונית.

עוד בדיון שנערך בפני בית משפט זה בבג"ץ 1854/13 הנ"ל המלצנו לעותרת לחזור בה מהעתירה, שנסבה על "סיבוב קודם" בין הצדדים, ויש להצר על כך שהעותרת לא הפנימה המלצתנו.

אף יש להצר על כך, שעתירה כגון דא מוגשת למרות עשרות אם לא מאות פסקי דין שניתנו בבית משפט זה והדגישו פעם אחר פעם כי:

"בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, ובתי הדין הרבניים בכלל זאת. התערבות בהחלטות בתי הדין הדתיים תעשה רק בנסיבות מיוחדות, וזאת כאשר בית הדין חרג מסמכותו; סטה מהוראות הדין הדתי החל עליו; כאשר החלטתו ניתנה תוך פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; או כאשר בית משפט זה מגיע לידי מסקנה, כי יש להושיט לעותר סעד מן הצדק, מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר" (בג"ץ 5589/16 פלוני נ' פלונית , פסקה 8 והאסמכתאות שם (2.8.2016)).

4.אשר לטענה של חוסר סמכות, אומר בקצרה כי טוב היה משלא הועלתה, בהינתן שהצדדים מתדיינים שנים לגבי פרשנות ההסכם. משכך, העותרת מושתקת בשלב זה מלטעון כי חלק הפיצויים שקיבלה כתלויה אינו יכול להיות כלל מושא ההסכם בין הצדדים, הסכם שיש לראות אותו בכללותו, כמקשה אחת, ואשר כולל גם נכסי נדל"ן שונים.

5.על כן, העתירה נדחית בזה. ממילא מתייתרת גם הבקשה למתן צו ביניים.

לפנים משורת הדין, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות לטובת אוצר המדינה.