בג"ץ 4020/10 מצבאח חסין סאלם אבו דיב נ. משרד הבטחון

לפניי בקשה לחיוב המשיבים בהוצאות העותר בגין עתירה זו שנמחקה ביום 31.5.2010.

עניינה של העתירה בבקשת העותר לצאת מהגדה המערבית לאירופה על-מנת ליטול חלק באירועים אומנותיים בין התאריכים 5.6.2010 ו- 16.6.2010. בבוקר יום הדיון (31.5.2010) הודיעו המשיבים כי לפי עמדת גורמי הביטחון אין מניעה לאפשר את יציאתו של העותר לחו"ל. משכך נתייתרה העתירה ובית המשפט הורה על מחיקתה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לא ראיתי לנכון לפסוק הוצאות בהליך זה. אמנם, העובדה שתגובת המדינה – שמשמעותה מתן הסעד המבוקש בעתירה – נמסרה ביום הדיון ובסמוך למועד היציאה לחו"ל, הביאה אותי לשקול חיוב בהוצאות במקרה זה. עם זאת, בסופו של יום, לאחר שבחנתי את טענות המדינה, ובכלל זה הטענה כי בדיקת עניינו של העותר הצריכה זמן בשל שהלה רשום כתושב עזה ומתגורר בפועל באיו"ש ללא היתר מתאים מהמפקד הצבאי, לא שוכנעתי כי נפל פגם בהתנהלות המדינה או כי הגשת העתירה היא שהובילה למתן הסעד המבוקש. יצוין כי עוד ביום 25.5.2010 שוגר לעותר מכתב ולפיו בקשתו אושרה עקרונית אך מצויה בבדיקת גורמי הביטחון, ומכאן שאין לומר – כפי שטוען העותר – כי הטיפול בפנייתו החל רק לאחר הגשת העתירה.

לאור האמור, באתי למסקנה כי ראוי שכל צד יישא בהוצאותיו בהליך זה.

אשר לבקשה להחזר אגרה: לאור תגובת המדינה, שהותירה עניין זה לשיקול דעת בית המשפט, ובשים לב לאופן שבו באה העתירה אל-קיצה, תושב האגרה בניכוי הסכום הקבוע בפריט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007.