בג"ץ 4032/02עקיבא בן - צבי נ. מדינת ישראל

1.המבקש הוא בעל זכות החזקה בחלקה 6 בגוש 8395, שבמושב גאולי תימן. בתחילת שנות התשעים, ביצע המבקש עבודות בניה בחלקה האמורה, לצורך השכרת יחידות דיור לעולים חדשים שהגיעו לארץ (העבודות אותן ביצע המבקש פורטו בפסקה 1 לפסק-דינו של בית המשפט המחוזי). כתב האישום המתוקן ייחס למבקש עבירות על חוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965-. המבקש הודה בעובדות נשוא כתב האישום המתוקן, אך טען כי לא היה זקוק להיתר בניה, זאת בהסתמך על תקנה 4 לתקנות התכנון והבניה (פטור מהיתר עבודה או שימוש במבני מגורים זמניים באזורים כפריים), התשנ"א - 1991 (להלן: "התקנות"); תקנות אלה הותקנו בזמנו כדי לקדם אפשרות קליטתם של עולים חדשים בארץ. מכל מקום, בית משפט השלום הרשיע את המבקש, שכן לא עמד בתנאים המפורטים בתקנה 4 לתקנות. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה גם הוא, ומשכך הוגשה בקשת רשות הערעור. המבקש מעלה טענות רבות: אי-צורך בהיתר בניה, הגנה מן הצדק כי המדינה היא שדרבנה אותו לבצע את עבודות הבניה, התיישנות, אין להשיב לאשמה, זוטי דברים, טעות במצב דברים, טעות במצב משפטי, חוסר תום-לב של המדינה ו"חריגה מסמכות" של בית המשפט השלום כאשר גזר על המבקש עונש חמור מזה שביקשה המשיבה.

2.דין הבקשה להדחות. די בכך, כי עניינו של המבקש הוא בעניינו שלו בלבד, ואין הוא מעלה בפנינו שאלה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי". מעבר לנדרש ולגופם של הדברים יצוין, כי אין כלל מקום להתערב בקביעתן של שתי הערכאות דלמטה לפיהן המבקש לא עמד בתנאים הקבועים בתקנה 4 לתקנות. קביעה זו היא קביעה עובדתית ואין עילה להתערב בה. אשר לטענת ההגנה מן הצדק, בית המשפט המחוזי קבע, בצדק, כי אין ממש בטענה זו, שכן בחוזים שנחתמו עם המבקש נקבע כי הוא מתחייב לפעול על פי התקנות. אשר לטענת ההתיישנות, הרי שאין ממש בטענה זו שכן לא הובאה ראיה של ממש לכך שחלק מהעבודות שביצע הסתיימו לפני תום תקופת ההתיישנות. גם בטענת "החריגה מסמכות" אין יסוד, מן הטעם הפשוט כי בית המשפט אינו כפוף לטיעוני הצדדים באשר לעונש הראוי.

אשר על כן - הבקשה נדחית.