בג"ץ 4101/19 דניאל מקמלאן נ. המועצה המקומית גבעת זאב

השופט י' אלרון:

1.

בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה למשיבה לנמק מדוע היא לא מסיימת את הדיון בהליכי הערר או ההשגה התלויים ועומדים בפניה. כמו כן מבקש העותר להשיג בגדר העתירה על גובה ההוצאות שנפסק כי עליו לשלם במסגרת פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים (השופט א' דהאן ) בת"א 67/12 מיום 9.7.2018.

2.

ביום 9.7.2018 הגיש העותר לבית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים תביעה למתן סעד הצהרתי על היעדר חובות בנכס השייך לו בגבעת זאב, ולצו עשה המחייב את המשיבה לתת אישור מתאים לרישום זכויותיו בחברה המשכנת.

בבסיס התביעה עמדה טענת העותר לפיה גובה החיוב הארנונה נקבע באופן שגוי לפי תעריף מגורים, בעוד שהנכס לא שימש למגורים בתקופה הרלוונטית.

3.

בפסק דין מנומק ומפורט דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את התביעה, תוך שנקבע כי הראיות שהגיש העותר עצמו מלמדות על כך שהנכס שימש למגורים בתקופה הרלוונטית, וממילא החיוב בארנונה לפי תעריף מגורים היה מוצדק.

אשר לגובה החוב, נקבע כי מחלוקת בעניין חישוב, סיווג נכס או החזקה צריכה להתברר בהליך של השגה וערר אצל מנהל הארנונה, ואין לעקוף את ההליך המתאים באמצעות הגשת המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי בבית המשפט.

משנדחתה התביעה, השית בית המשפט לעניינים מקומיים על העותר הוצאות משפט בסך של 37,477 ש"ח בתוספת מע"מ, תוך שקבע כי:

"התנהגותו הדיונית של התובע [העותר – י' א' ], שכללה הגשת טענות ומסמכים באופן רחב, בלתי מקצועי ובלתי ממוקד, הביאה להוצאה לריק של משאבים, הן מנהליים והן שיפוטיים, הכרוכים בבירור טענות שרובן הגדול היו בלתי רלוונטיות ומחוץ לתמונה – או גרוע מזה – סיפקו תמונה חלקית. ... ראוי כי בעל דין שזכה בדינו לא ימצא וידיו על ראשו רק בשל ההוצאות הרבות שהוציא והטרחה הרבה שטרח בניהול הגנתו מפני הליך שכזה, ושבעתיים נכונים הדברים כאשר מדובר בהוצאות המתגלגלות לפתחה של קופת הציבור".

4.

העותר הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאות הערעור באזור יהודה ושומרון (לפי הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס' 783), התשל"ט-1979, וסעיפים 125 ו-135(א) לתקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון) התשמ"א-1981, שהותקן מכוחו).

לאחר שקיים דיון בערעור במעמד הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיא א' פרקש , והשופטים ע' שחם ו א' רובין ) בפסק דינו מיום 25.3.2019 (ע"א 26260-09-18) על מחיקת הערעור בהסכמת הצדדים.

אשר לחיוב בהוצאות בבית המשפט לעניינים מקומיים, נקבע כי:

"יש ממש בטענות המערער [העותר – י' א' ] כי החיוב לא היה על הצד הנמוך. עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ובכללן התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא, והיקף העבודה לה הוצרך, לא מצאנו עילה מספקת להתערב בחיוב בהוצאות, וזאת גם בהתחשב בנטייתן של ערכאות ערעור שלא להתערב בנושא זה".

5.

העותר הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר נמחקה על הסף (השופטת ד' ברק ארז) , תוך שנקבע כי הדרך היחידה להשיג על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כ"בית משפט לעניינים מקומיים של ערכאות ערעור" היא באמצעות הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק.

עוד צוין בהחלטה כי "אף לגוף הדברים הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור או התערבות" (רע"א 2648/19 מקמלאן נ' המועצה המקומית גבעת זאב (15.5.2019)).

6.

מכאן העתירה שלפנינו, אשר ככל שניתן להבין מתוכנה, מבקש העותר, שאינו מיוצג, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במובן זה שיבוטל החיוב בהוצאות שהושת עליו בבית המשפט לעניינים מקומיים.

כמו כן מבקש העותר כי ועדת הערר אצל המשיבה תיתן החלטה בערר שהגיש, תוך שייקבע כי אין תשלומי חובה החלים על הנכס.

7.

בתשובתה מיום 8.7.2019 טענה המשיבה כי יש לדחות את העתירה על הסף, לנוכח היעדר עילה להתערבות בשיקול דעתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בקביעת שיעור ההוצאות.

עוד נטען כי אין להתערב במהלך הדיון המתקיים בפני ועדת הערר. הובהר כי העורר הגיש מספר השגות ועררים לוועדת הערר, וכי בכל אחד מההליכים הוגשו על ידו מספר רב של מסמכים, במועדים שונים, באופן המקשה על הבנת טענותיו. בשל כך הובהר לעותר, במסגרת דיון בוועדה שנערך ביום 5.9.2018, כי עליו להמציא את האסמכתאות לטענותיו "בצורה מסודרת, ברורה וקריאה" ובאופן נפרד ביחס לכל טענה.

כמו כן נטען במסגרת תשובת המשיבה, כי היקף החומר שהוגש לוועדת הערר "הינו רב ביותר, ומצריך שעות רבות של עבודה ובירור דקדקני, להבנת הטענות, האסמכתאות, ולצורך מתן הכרעה בעניין".

לבסוף הובהר כי לאחרונה נערכו שינויים בהרכב הוועדה, וכי בימים אלה שוקדת הוועדה בהרכבה החדש על מתן החלטות בעררים המתבררים בפניה, וביניהם ידון גם עניינו של העותר על פי סדר התיקים הממתינים להכרעה.

8.

דין העתירה להידחות על הסף.

9.

אשר לסעד הראשון המבוקש בעתירה, לא מצאנו כי טענות העותר באשר לגובה החיוב בהוצאות שהושתו עליו בבית המשפט לעניינים מקומיים, שהינן טענות "ערעוריות" מובהקות, מצדיקות את התערבותנו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר ניתן בהסכמת הצדדים (ראו והשוו לפסק הדין של הנשיאה א' חיות בעתירה אחרת שהגיש העותר דנן: בג"ץ 5079/13 מקמלאן נ' המועצה האזורית גבעת זאב (11.8.2013)).

10.

גם באשר לסעד השני המבוקש, לא מצאנו כי העתירה מגלה עילה להתערבותנו. למקרא מכתבו של יו"ר ועדת הערר של המשיבה מיום 3.7.2019, אשר צורף לתשובת המשיבה, נחה דעתנו כי הדיון בערר שהגיש העותר מתקיים כסדרו, וכי חזקה על ועדת הערר שתקבל החלטה בעתיד הקרוב בעניינו של העותר, על בסיס כל החומר המונח בפניה.

11.

העתירה נדחית אפוא.

העותר יישא בהוצאותיה של המשיבה בסך 3,000 ש"ח.