בג"ץ 411/97 וגה ספנות בע"מ נ. החברה המרכזית לייצור משקאות בע"מ

1.לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר דחה את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בבת ים לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

המבקשת הינה חברה לספנות, והמשיבה הינה חברה לייצור משקאות קלים. המשיבה הגישה תובענה כנגד המבקשת בבית משפט השלום בטענה כי המבקשת הובילה עבורה, בהתאם להסכם ביניהן, משטחי בקבוקים מפורטוגל. במהלך ההפלגה בים ניזוקו חלק ממשטחי הבקבוקים, והמשיבה תבעה את הטבת הנזק. בית משפט השלום קיבל את התובענה, והערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין נדחה.

2.בבקשת רשות לערער שלפני העלתה המבקשת שלוש טענות; הטענה הראשונה היא שבין המבקשת ובין המשיבה אין כל יריבות שכן המבקשת אינה בעלת האוניה אלא חוכרת בלבד, ולפיכך אינה "המוביל", ולא מוטלת עליה כל חבות כלפי בעלי המטען. את טענתה זו סומכת המבקשת על הילכת ע"א 58/89, פד"י מו (2), 613. טענה זו נטענה לפני בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, אשר דחו אותה, וזאת משום שהמשיבה הוכיחה כי התנהל משא ומתן בין המבקשת ובין המשיבה בעניין ההובלה, וכי נכרת בין שתי אלו חוזה הובלה לפיו התחייבה המבקשת להוביל את המטען מפורטוגל לישראל. כמו כן הוכח כי השליטה על האוניה בעת ההובלה היתה בידי המבקשת ולא בידי בעלי האוניה. יצויין שהילכת ע"א 58/89 אינה ישימה לעובדות המקרה שלפנינו, שכן בע"א 58/89, לא היתה למוכרת, הנתבעת, אשר חכרה מקום באוניה, כל שליטה על האניה ועל ההפלגה עצמה, ולכן נקבע כי זו אינה חבה בגין נזקים אשר ארעו בעת ההפלגה. טענתה של המבקשת כי תרופתו של בעל מטען בגין נזקים אלה היא, בנסיבות הענין, כלפי בעל האניה בלבד אינה מצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי.

3.טענתה השניה של המבקשת היא שיש לפטרה מאחריות בגין הנזקים למטען שהובל על הסיפון, וזאת עקב תנייה בשטר המטען הקובעת שהמטען שעל הסיפון מובל על סיכונו של השולח. לענין זה קבע בית משפט השלום כי הוכח לפניו כי המשיבה הסכימה עם המבקשת שלא יוטען מטענה על הסיפון ואף התרתה בה מספר פעמים שתדאג שלא יוטען מטענה על הסיפון. בנסיבות אלו אין תחולה לפטור הקבוע בשטר המטען. מדובר בקביעה עובדתית של בית משפט קמא באשר לפרטי ההסכם בין בעלות הדין, אשר אף היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

4.טענתה האחרונה של המבקשת הינה כי היא פטורה מכל חבות לנזק שנגרם למטען שכן הנזק נגרם בשל "סיכוני ים". טענה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום אשר קבע שלא הוכחו סיכונים, ובהמשך קבע כי: "משלא הוכח כי הגורם הממשי לנזק היה הסערה הקשה בים, ומשלא הצליחה הנתבעת להראות כי לא התרשלה בביצוע קשירת המטען לסיפון, לא הרימה את הנטל המוטל עליה..". גם טענה זו, אשר נדחתה מבחינה עובדתית, אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך 25,000 ש"ח.