בג"ץ 4124/11 דימטרי זקון נ. בנק הפועלים בע"מ

השופט נ' הנדל:

1.

מונחת לפנינו עתירה למתן צו על-תנאי המכוון כנגד המשיב ומורה לו ליתן טעם מדוע לא יורה בית המשפט על ביטול הכרזתו של העותר כ"לקוח מוגבל" לפי סעיף 2(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: חוק שיקים ללא כיסוי ).

2.

העותר הצטרף לחשבון עובר ושב קיים של אדם אחר. לטענתו, טרם הצטרפותו חוללו תשעה שיקים שנמשכו מחשבון זה, זאת ללא ידיעתו. לאחר הצטרפותו של העותר לחשבון העו"ש חוללו שני שיקים נוספים ובשל כך ביום 3.3.2010 הודיע המשיב לעותר ולבעל הנוסף של החשבון כי מוכרזים הם כלקוחות מוגבלים לפי סעיף 2(א) לחוק שיקים ללא כיסוי. על פי החוק האמור חילולן של עשר המחאות בתוך שנה מאפשר למשיב להכריז הכרזה כאמור. לטענת העותר, הפיכתו של לקוח שהצטרף לחשבון עו"ש ל"לקוח מוגבל" רק בשל חילולם של שני שיקים בתקופה שלאחר הצטרפותו היא בלתי מידתית לנוכח ההשלכות הקשות הנלוות להגדרתו כ"לקוח מוגבל". לטענתו, אמנם חוק שיקים ללא כיסוי נחקק לפני חוקי היסוד ומשכך הוא מוגן מפני ביקורת שיפוטית על רקע סעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – סעיף שמירת הדינים – אולם הפסיקה קבעה כי גם חוקים שנחקקו לפני חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יש לפרש ברוח עקרונות היסוד וזכויות האדם.

3.

לאחר עיון בעתירה ובנספחיה הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. אמנם העותר ממקם את עתירתו במסגרת הנורמטיבית של ביקורת שיפוטית על דבר חקיקה ראשית, אך הסעד הקונקרטי המבוקש על ידו כפי שזה הוגדר בכתב העתירה הוא ביטול הגדרתו כ"לקוח מוגבל". ודוק, דרך תקיפת ההחלטה להגדיר לקוח כ"לקוח מוגבל" מותווית בסעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי והתקנות הרלוונטיות. סעיף זה קובע כי מי שהוגדר כ"לקוח מוגבל" רשאי לפנות לבית משפט השלום בערעור על ההחלטה להגדירו כלקוח מוגבל, בהתקיים אחת מהעילות המפורטות בסעיף. העותר ובעל החשבון הנוסף ערערו אמנם לבית משפט השלום אך בהמשך נתנו הסכמתם למחיקת הערעור ולהסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין (השופטת מ' קלמפנר נבון בעש"א 36029-04-10). טענות העותר בדבר הקשר בין חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לבין חוק שיקים לא כיסוי ניתן להעלותן במסלול הערעור שנקבע בחוק שיקים ללא כיסוי ולא בפניה ישירה לבית המשפט הגבוה לצדק. הוא הדין אף בדבר פרשנות החוק ברוח עקרונותיו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. זאת ועוד העתירה אינה מופנית נגד רשות ציבורית ואף לא בנושא ציבורי, אלא עסקינן בהליך במישור האזרחי שבין פרטים. כלל הוא "מקום שגוף - ציבורי או פרטי, בין שהוקם על ידי חוק מיוחד ובין שהוקם על פי דבר חקיקה כללי - מבצע פעולות אזרחיות, או מסחריות, סמכות השיפוט בדבר תקיפה ישירה של פעולות אלה היא בית המשפט האזרחי הרגיל. על כן הפרת חוזה על ידי המדינה או ביצוע עוולה על ידה אינה נדונה בבית המשפט הגבוה לצדק, אלא בבית המשפט האזרחי" (בג"ץ 731/86 מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ , פ"ד מא(2) 449).

הדברים יפים לענייננו.

4.

אנו מורים על דחיית העתירה על הסף. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.