בג"ץ 4137/21 פלוני נ. פלוני

השופט א' שטיין:

1.

במוקד העתירה מצויה החלטת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) (להלן: ההחלטה ) לדחות את עררה של העותרת על החלטתה של פרקליטות מחוז מרכז (פלילי) לסגור את תיק החקירה שעניינו תלונת העותרת – וזאת, בהעדר ראיות מספיקות לצורך הרשעה. עניינה של תלונת העותרת במעשים שביצע לכאורה המשיב 1 שעיקרם עבירות של קבלת דבר במרמה ופגיעה בפרטיותה. העותרת מבקשת כי נחייב את המשיבים לחדש את החקירה בתלונתה ולהגיש כתב אישום נגד המשיב 1 בגין מעשיו האסורים, לטענתה.

2.

ההחלטה מושא העתירה מתארת באריכות את המסכת העובדתית אשר קשורה לתלונה שכאמור הוגשה על ידי העותרת. בתוך כך, סוקרת ההחלטה את תוכן התלונה, את אשר עלה בחקירת העותרת ובחקירתו של המשיב 1, ואת יתר פעולות החקירה. לבסוף, קובעת ההחלטה כי "לא מצאנו כל פגם בהחלטה על סגירת התיק [...] במכלול הנסיבות הננו סבורים שמדובר במעשה שאינו מתאים לליבון במישור הפלילי"; ובהמשך ביחס לסוגיה אחרת נקבע כי "לא מצאנו מקום להתערב בהחלטה, כי אין מקום למיצוי הדין הפלילי עם הנילון (המשיב 1 – א.ש.) בעניין חשד זה".

3.

דין העתירה להידחות על הסף, וזאת אף מבלי לבקש את תגובתם של המשיבים.

4.

החלטות ביחס לדרכי חקירה והגשת כתבי אישום מסורות לרשויות החקירה והתביעה. שיקול הדעת הנתון לרשויות אלו הינו רחב במיוחד – זאת, בפרט בכל הנוגע למהלכי החקירה ולמסקנותיה (ראו, למשל: בג"ץ 6216/20 דרוויש נ' היחידה הארצית לחקירת סוהרים (6.12.2020) ) . התערבותנו בהחלטות כאמור שמורה למקרים חריגים וקיצוניים בהם מתגלה בהחלטת הרשות החוקרת או התביעה פגם חמור אשר יורד לשורש העניין (ראו, למשל: בג"ץ 1782/19 כוסבה נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 24 והאסמכתאות שם (3.9.2020)). כללים אלו חלים ביתר שאת במקרים דוגמת זה שלפנינו, בהם מדובר בהחלטה שלא להעמיד את החשוד לדין פלילי מחמת מחסור בראיות וחשד שאינו מבוסס דיו למיצוי הדין – זאת, להבדיל מהחלטות המבוססות על העדרו של אינטרס ציבורי בהעמדה לדין (ראו: בג"ץ 6236/20 פלונית נ' פרקליטות המדינה

(24.11.2020)) . העותרת דכאן לא הצביעה על שום פגם אשר עשוי להצדיק את התערבותנו בהחלטת המשיבים; ומשכך הוא, לא נותר לנו אלא לדחות את עתירתה על הסף.

5.

העתירה נדחית אפוא בזאת; ומשלא נתבקשה תגובה, לא נעשה צו להוצאות.