בג"ץ 4143/11 פלוני נ. בית הדין השרעי לערעורים

השופט א' א' לוי:

1.

עניינה של עתירה זו בהליך הגירושין של בת העותר המתנהל בבית-הדין השרעי בירושלים. העותר מבקש כי בית-משפט זה יוציא מלפניו צו "שייבחן האם ההתנהלות בתיק בית-הדין השרעי הייתה התנהלות תקינה", וכן כי עד לדיון בעתירה יינתן צו ביניים המכוון למשיב ו"המורה לו לבחון שוב את הנסיבות של הבקשה לערעור שהוגשה על כל היבטיה ולבטל את ההוצאות שהשית על העותר".

ככל שניתן להבין מן העתירה, הרי שהליך "שלום הבית" בין בתו של העותר ובעלה עלה על שרטון, וכתוצאה מכך הגיש הבעל תביעת גירושין. העותר מלין על כך שלא התקיים הליך ראוי של גישור בין הצדדים, לטענתו, בשל חוסר תום לבו של הבעל אשר ניצל את בקשת העותר לדחות את מועד פגישת הגישור עקב פטירת אמו. לגישת העותר, צעד זה הוא בלתי סביר ועומד בניגוד לנוהג המקובל במגזר הערבי. כעולה מן העתירה, בית-הדין השרעי לערעורים דחה את טענות העותר, תוך שהוא קובע כי הערעור שהוגש מטעמו לא נועד אלא "למשוך את הזמן". במצב דברים זה לא מצא העותר כל סעד חלופי זולת פנייה לבית-משפט זה בשבתו כבית-המשפט הגבוה לצדק.

2.

דין העתירה להידחות על הסף, הואיל ועל פניה אין היא מגלה עילה להתערבותנו. העותר שטח את טענותיו בפני בית-הדין השרעי לערעורים, וזה המסלול הראוי בנסיבות אלו. ייתכן כי העותר לא רווה נחת מהחלטת הערכאה המוסמכת, אולם התרופה אינה בפניה לבית המשפט הגבוה לצדק, הואיל ולמעט מקרים חריגים אין בית משפט זה משמש ערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי-הדין הדתיים, ובית-הדין השרעי בכללם (בג"ץ 11230/05 אברהים מואסי נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים (טרם פורסם, 07.03.2007)). זאת, בייחוד מקום בו עסקינן בהחלטה שיפוטית שאיננה מינהלית במהותה (ראו אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי

כרך שני – עילות הסף 331 (2008)). בית-הדין השרעי, לו הסמכות הייחודית לדון בעניין, נתן את דעתו לטענות העותר ודחה אותן. בנסיבות אלה על העותר מוטל לשכנע מה טעם מיוחד מתעורר בעניינו אשר יצדיק את התערבותנו, וזאת הוא לא עשה. העתירה חסרה פירוט, והטענות בעלות אופי כללי שאינו מאפשר לקבוע ממצא כלשהו באשר לסבירות החלטת בית-הדין. בוודאי שלא ניתן לקבוע על בסיס דברים אלה, כטענת העותר, כי "כללי הצדק הטבעי יפגעו באם לא יינתן הצו המבוקש".

אי לכך, העתירה נדחית על הסף.