בג"ץ 4150/17 פלוני נ. שירות ביטחון כללי

המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר:

1.

העותר פנה בעתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים להעניק לעותר מעמד של קבע או היתר שהיה בישראל לנוכח טענתו כי הוא מאוים מחמת שיתוף פעולה עם ישראל.

2.

לטענת העותר, תושב אזור יהודה-ושומרון – הוא שיתף פעולה במשך מספר שנים עם רשויות הביטחון בישראל, ולאחר שעובדה זו נחשפה על-ידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים – הם מבקשים להעמידו לדין בגין שיתוף הפעולה הנטען.

דא עקא, שוועדת המאוימים דחתה את בקשת העותר להגדרתו כמאוים, לאחר שהובהר כי לא נמצאו אינדיקציות למאוימות ממשית על העותר – עמדה בה תמכו גם: שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל.

3.

המשיבים בתגובה מטעמם שהוגשה לנו, גרסו כי לאחר בדיקה פרטנית שנערכה לגבי העותר – קיימות אינדיקציות שונות, העולות מאורחות חייו וממעשיו של העותר, מהן ניתן להסיק כי אין סימן למאוימות בפועל כלפי העותר, ולכן לא נשקפת סכנה לחייו, גם אם הוא ישהה בתחומי האזור.

4.

לאחר שקיימנו דיון במכלול, המשיבים התבקשו להציג בפנינו, במעמד צד אחד, חומר סודי נוסף בנוגע לטענותיהם בדבר העדר מאוימות הנשקפת לעותר.

5.

לאחר שעיינו בחומר הסודי שהוגש לנו כאמור – איננו סבורים כי העתירה שלפנינו מגלה עילה להתערבות משפטית בהחלטות המשיבים, ועל כן אנו מורים על דחיית העתירה, ללא צו להוצאות.

הצו הזמני האוסר את הרחקתו של העותר משטח ישראל – יבוטל תוך שבועיים ממועד מתן פסק דין זה.