בג"ץ 4151/13 פלוני נ. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית

העתירה שבכותרת הוגשה ביום 11.6.2013, ועניינה בקשתם של העותרים להנפיק לעותר 1 היתר תושב קבע במרחב התפר (לתקופה של שנתיים) על-מנת שיוכל להתגורר שם עם בני משפחתו (המשיבים 6-2). העותר טען בעתירה כי הוא זכאי להיתר תושב קבע כאמור, להבדיל מהיתרי הכניסה שהונפקו לו מעת לעת (לתקופה של חודש), וכי פניותיו אל המשיבים בנדון לא זכו למענה ענייני.

ביום 20.6.2013 הגישו העותרים בקשה מוסכמת למחיקת העתירה, וזאת לאחר שנמסר להם כי לעותר הונפק היתר לתקופה של שנתיים (החל מיום יום 13.6.2013). כבוד הרשמת בנמלך הורתה על מחיקת העתירה ועל החזר האגרה (בניכוי), ואפשרה לעותרים להגיש בקשה לפסיקת הוצאות. כך עשו העותרים. המשיבים הגישו תגובה לבקשה, והעותרים הגישו תשובה לתגובה. על רקע חילופי גברי בלשכת הרשמים הועבר התיק לטיפולי כעת, ועם הצדדים הסליחה על העיכוב.

עיינתי בטענות הצדדים. מסקנתי היא כי יש מקום לפסיקת הוצאות במקרה זה, בסכום נמוך. דומה כי נקודת המוצא היא שלא הגשת העתירה היא שהובילה למתן הסעד, זאת בשים לב לכך שההחלטה על הנפקת ההיתר, כפי שעולה מתגובת המשיבים, התקבלה ביום 11.6.2013 (יום הגשת העתירה). עם זאת, בכך אין כדי לסתום את הגולל על הבקשה שלפניי, ובענייננו ישנן שתי נקודות נוספות הראויות לציון: ראשית , המשיבים מאשרים בתגובתם כי נפלה טעות בהחלטה לדחות את בקשתו של העותר לקבלת היתר תושב קבע (לא הוסבר פשר הטעות). נראה כי מדובר בטעות שחזרה על עצמה שלוש פעמים. שנית , העותרים טוענים כי ההחלטות (השגויות, מסתבר) בדבר דחיית בקשותיו של העותר לא נמסרו להם – אף לא במסגרת ההתכתבויות והשיחות הטלפוניות שיזמה המשיבה 7 – ואין בידי לקבוע, על-פי תגובת המשיבים, כי לא זה המצב. אציין כי החלטות הדחייה או טופסי הסירוב (המכילים את סיבת הסירוב) לא צורפו גם לתגובת המשיבים לבקשה לפסיקת הוצאות. במצב דברים זה, לא מצאתי כי טענות המשיבים בתגובתם שוללות את ההצדקה לפסוק הוצאות לעותרים (וזאת בלי להיכנס לטענות נוספות שהועלו בתשובה לתגובה).

בסופו של יום, ולאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי יש מקום לחייב את המשיבים בתשלום הוצאות לעותרים בסך של 2,500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.