בג"ץ 4175/17 פלוני נ. הוועדה לעיון בעונש

השופט נ' הנדל:

עניינה של העתירה הנוכחית – אשר הוגשה ביום 22.5.2017 – בהחלטת הוועדה לעיון בעונש הפועלת מכוח חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: הוועדה לעיון בעונש), שלא לעיין בעונש המאסר שהוטל על העותר, משום שפסק הדין בעניינו טרם הפך חלוט. העותר ביקש כי החלטה זו תבוטל, וכי הוועדה לעיון בעונש תדון בבקשתו לגופה בישיבה קרובה שנועדה ליום 24.5.2017. לצד הסעד הפרטי, ביקש העותר סעד כללי שעניינו השוואת פעילות הוועדה לעיון בעונש וועדת השחרורים האזרחית – במובן זה שלא תהיה מניעה לעיין בעונשם של אסירים, אלא אם הוגש בפועל ערעור על קולת העונש.

בו ביום קבעתי כי נוכח מועד הגשת העתירה, לא ניתן להורות לוועדה לעיון בעונש לדון בעניינו של העותר בהתראה בת יומיים – ומכאן שניתן לדחות את העתירה בשל היותה תיאורטית. עם זאת, ציינתי כי "ייתכן ותצמח תועלת" מהתייחסות המשיבים לשאלה האם יש מניעה לקיים דיון בפני הוועדה לעיון בעונש כאשר המועד להגשת בקשת רשות ערעור על הליך שיפוט צבאי טרם חלף, אלא שהצדדים הודיעו שאין בכוונתם להגיש בקשה כזו. בעקבות בקשת העותר להרחבת היריעה, ולקבלת עמדת המשיבים ביחס לסוגיה נוספת – האפשרות לקיים דיון בוועדה לעיון בעונש כל אימת שלא הוגש ערעור על קולת העונש – הבהרתי, ביום 28.5.2017, כי "רוחב היריעה בתגובה נתון לשיקול דעת המשיבים".

בחלוף מספר חודשים הגישו המשיבים את עמדתם ביחס לסוגיה שהועלתה בהחלטתי מיום 22.5.2017. לדבריהם, סעיף 510(א) לחוק השיפוט הצבאי מסמיך את הוועדה לעיון בעונש לעיין בעונשי מאסר של אסירים "לאחר שפסק הדין נעשה חלוט", כהגדרת המונח בסעיף 441 לחוק השיפוט הצבאי. לפיכך, סמכותה של הוועדה לעיון בעונש קמה רק בחלוף התקופה להגשת בקשת רשות לערער – ובמידה והוגשה בקשה כזו, ביום בו נדחתה. יהיו אשר יהיו כוונות הצדדים בנוגע לאפשרות של הגשת בקשת רשות ערעור, אין בהן כדי להקנות לוועדה לעיון בעונש סמכות, יש מאין, בטרם חלפו המועדים האמורים.

עם זאת, המשיבים עמדו על הקושי שמעורר הדין הקיים, וציינו כי מתקיימת עבודת מטה לתיקון החלק הרלוונטי בחוק השיפוט הצבאי, "ולהתאמתו, בעיקרו, להוראות החלות על ועדת השחרורים האזרחית, בשינויים המחויבים". זאת, בין היתר, באמצעות ביטול התנאי המקדים, המגביל את הוועדה לעיון בעונש לעניינם של אסירים שפסק הדין בעניינם הפך חלוט.

על רקע האמור, ומבלי להביע עמדה מעבר לכך, ניתן לצפות שהמשיבים יוסיפו לקדם פתרון לקושי שמעורר ההסדר הנוכחי – לרבות באמצעות בחינת האפשרות של תיקון חקיקתי. במובן זה, הבירור שנערך בעקבות העתירה תרם לליבון הסוגיה הכללית. עם זאת, משעניינו של העותר – שהוועדה לעיון בעונש הורתה, ביום 26.6.2017, על שחרורו לאלתר – אינו עומד עוד על הפרק, ובהתחשב בעבודת המטה אודותיה עדכנו המשיבים, אין עוד מקום להכריע בעתירה התיאורטית שלפנינו.

העתירה נדחית, אפוא, נוכח הפיכתה לתיאורטית. אין צו להוצאות.