בג"ץ 4190/18 ואיל חוסרי אגבריה ,עו"ד נ. שרת המשפטים

השופטת ד' ברק-ארז :

1.

בפנינו עתירה המכוונת, בעיקרו של דבר, כנגד כהונתו של המשיב 3 כמנהל בתי הדין השרעיים , לאחר שהתמנה בהמשך גם לכהונת קאדי בבית הדין השרעי לערעורים.

2.

בחודש ינואר 2016 מונה המשיב 3 למנהל בתי הדין השרעיים לתקופה של ארבע שנים. בחודש מאי 2017 מונה המשיב 3 לכהונת קאדי בבית הדין השרעי לערעורים. יצוין כי עובר למינויים אלה כיהן המשיב 3 כמנהל בתי הדין השרעיים בין השנים 2009-2005; כקאדי בבית הדין השרעי החל משנת 2009; וכן כקאדי בפועל בבית הדין השרעי לערעורים לתקופה של 12 חודשים במהלך השנים 2015-2014.

3.

העותר, עורך דין במקצועו, מתמקד בטענה כי קיים "ניגוד עניינים מוסדי", כלשונו, בין תפקידיו של המשיב 3. בין השאר, העותר מתייחס לכך שבמסגרת תפקידו כמנהל בתי הדין השרעיים

נדרש המשיב 3 להכריע בבקשות לפטור מתשלום אגרה לפי תקנה 15 לתקנות בתי הדין השרעיים (אגרות), התשכ"ח-1968 (להלן: התקנות ), ובהקשר זה להתחשב בסיכויי ההליך. לשיטת העותר, המשיב 3 עשוי בהקשר זה להכריע בבקשה לפטור מאגרה במסגרת הליך שיוגש לבית הדין השרעי

לערעורים, ערכאה שבה הוא מכהן. כמו כן, העותר מתייחס לעובדה שנשיא בית הדין השרעי לערעורים הוא גם הגורם המייעץ לפי חוק לשרת המשפטים בדבר מינויו של מנהל בתי הדין השרעיים . לבסוף, העותר מפנה להחלטה של בית הדין השרעי האזורי בבאר שבע, שבה נמתחה, על-פי הנטען, ביקורת על התנהלותו של המשיב 3. לטענת העותר, עותק מהחלטה זו נשלח על ידו גם לשרת המשפטים ולהנהלת בתי המשפט.

4.

לטענת המשיבים דין העתירה להידחות. המשיבים מציינים כי העתירה לוקה באי-מיצוי הליכים ובשיהוי, מאחר שהעותר לא העלה את טענותיו בפני המשיבים לפני הגשתה, וכן בהתחשב בכך שהעתירה הוגשה למעלה משנה לאחר שהמשיב 3 מונה לכהונת קאדי בבית הדין השרעי לערעורים, מבלי שניתן לכך כל הסבר המניח את הדעת.

5.

בנוסף לכך, המשיבים טוענים כי גם לגוף הדברים טענות העותר אינן מבססות עילה להתערבותו של בית משפט זה. בעיקרו של דבר, המשיבים סבורים כי העותר לא הניח בסיס לטענה של ניגוד עניינים בין התפקידים שבהם מכהן המשיב 3. כך, המשיבים מדגישים כי התנאי המופיע בתקנות בדבר סיכויי ההליך הוא תנאי רלוונטי לשאלת תשלום האגרה, אשר נבחן באופן לכאורי וראשוני, בדומה לאופן שבו נבחנות בקשות מסוג זה בערכאות אחרות. לצד זאת, במאמר מוסגר ובמבט הצופה פני עתיד מציינים המשיבים כי בימים אלה נבחנות הצעות לתיקון התקנות הרלוונטיות כך שההחלטות על פטור מאגרה יתקבלו גם בבתי הדין השרעיים כהחלטות שיפוטיות רגילות, מה שייתר את טענותיו של העותר.

6.

לבסוף, המשיבים טוענים כי יש לדחות גם את יתר טענותיו של העותר, בהדגישם כי מינויו של קאדי כמנהל בתי הדין השרעיים נעשה בהתאם לחוק הקאדים, התשכ"א-1961. העותר, כך נטען, לא הניח כל תשתית מתאימה לתקיפת הוראותיו של חוק זה.

7.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, כפי שנטען על ידי המשיבים, דומה כי העתירה לוקה בשיהוי שלא ניתן לו הסבר מספק, בהתחשב בזמן שחלף מאז מונה המשיב 3 לתפקיד מנהל בתי הדין השרעיים . שנית, צודקים המשיבים גם בטענתם שהעותר לא מיצה כראוי את ההליכים בטרם הגשת העתירה. אכן, העותר ציין כי הוא שלח העתק מההחלטה של בית הדין השרעי

האזורי שאותה הזכיר בעתירה לשרת המשפטים ולהנהלת בתי המשפט. אולם, פניה זו לא צורפה לעתירה, להבדיל מהעתק של ההחלטה עצמה בצירוף תרגומה לעברית. כמו כן לא צוין מתי בוצעה פניה זו, מה היו בדיוק הטענות שהועלו בה והאם ניתנה למשיבים שהות סבירה להשיב לה. כאמור, המשיבים טענו בתגובתם המקדמית לעתירה כי העותר כלל לא פנה אליהם בטרם הגשת העתירה. בנסיבות אלה, אין מקום לברר את טענותיו של העותר לראשונה בפני בית משפט זה (ראו: בג"ץ 10030/17 בן ברוך נ' הממונה על עבודות שירות, מפקדת מחוז דרום , פסקה 10 (22.3.2018); בג"ץ 2718/18

פלוני נ' פלוני , פסקה 7 (29.5.2018)).

8.

יובהר כי איננו נוקטים כל עמדה לגוף הדברים באשר לכהונה בשתי המשרות. נוסיף רק, למעלה מן הצורך, כי לא ראינו ממש בטענות שהועלו לעניין הקושי הקשור במעורבותו של המשיב 3 בהכרעה בבקשות הנסבות על תשלום אגרה בהליכים המתנהלים בבית הדין השרעי לערעורים. כפי שציינו המשיבים בתגובתם, בחינת סיכויי ההליך במסגרת בקשה למתן פטור מאגרה, ואף במסגרת הליכים מקדמיים אחרים כדוגמת בקשות לסעד זמני, היא פרוצדורה המוכרת גם בסדרי הדין הנוהגים בערכאות אחרות.

9.

סוף דבר: העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 1,500 שקלים.