פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
4197/08
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' דנציגר
העותרים:
1. האלה מחמוד מחמד מוהתדי
2. יעקוב אמין יעקוב מוהתדי
3. אמין יעקוב אמין מוהתדי
4. מלך יעקוב אמין מוהתדי
5. זינה יעקוב אמין מוהתדי
6. עמותת רופאים לזכויות אדם
7. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר
נ ג ד
המשיבים:
1. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית
2. אלוף פיקוד הדרום
3. שר הביטחון
4. מתאם הפעולות בשטחים
5. מדינת ישראל
עתירה
למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
עו"ד עידו בלום
עו"ד ג'ובראן
בשם המשיבים :
עו"ד גלעד שרמן
פסק-דין
השופטת א' פרוקצ'יה:
1.
זו עתירה שעניינה בקשת סעד של העותרים 4-1 לאפשר להם לחזור מירדן לביתם ברצועת עזה דרך גשר אלנבי ומחסום ארז, או בכל דרך אחרת.
2.
העותרים 1-4 יצאו את רצועת עזה ביום 6.6.07 למצרים ולירדן לצורך טיפול רפואי בבתם הסובלת ממום מולד בליבה. העותרת 5, ילדה כבת חמש, נותרה אצל קרובי משפחה ברצועה.
3.
העותרים מבקשים לחזור לרצועה ולהתאחד עם בתם ויתר בני המשפחה. פניותיהם לרשויות לאפשר את חזרתם לא נענו קודם להגשת העתירה.
4.
ביום 2.6.08 נערך דיון בעתירה
(בהרכב כב' השופטים לוי, חיות ומלצר), ובמסגרתו התברר כי בקשת העותרים לאשר את מעברם מירדן לרצועה נתקבלה ונמצאת בטפול.
בהמשך, הוגשו הודעות עדכון, מהן עלה כי המדינה מסכימה במישור העקרוני למעבר העותרים מירדן לעזה באמצעות שיירה מאובטחת היוצאת מעת לעת על פי תיאום מראש בין הגורמים השונים המעורבים במהלך זה. ביום 6.8.08 הודיעה המדינה כי הודע לעותרים על מועד יציאה מסוים של שיירה מאובטחת, אך חרף זאת, הם לא הגיעו להסעה במועד שנקבע. יתר על כן, לעותרים 1, 3, ו-4 ניתן היתר מיוחד להגיע לרצועה גם שלא באמצעות שיירה מאובטחת, אך הם בחרו שלא לממש אופציה זו. העותר 2 נדרש לבצע את המעבר במסגרת שיירה מאובטחת בלבד.
5.
ביום 7.8.08 התקיים דיון נוסף בעתירה בהרכב זה, בסיומו החלטנו כדלקמן:
"מהודעות הצדדים עולה כי חזרתם של האם והילדים מירדן לעזה הותרה בדרך רגילה שאינה כפופה לתנאים כלשהם, והם נערכים לסדורים אחרונים לקראת חזרתם. אשר לעותר 1, חזרתו מירדן לעזה הותרה על ידי גורמי הבטחון בכפוף לתנאי כי תתבצע במסגרת נסיעה מאובטחת בלבד, וזאת לאור חומר בטחוני הקיים בעניינו. בשלב זה, עקב גורמים שאינם קשורים בישראל, אין תחזית ברורה למועד יציאת הסעה מאובטחת כזו. נבקש מהמדינה הודעת עידכון בתוך 21 יום האם נקבע מועד לנסיעה מאובטחת, או האם קיים צפי לקיום נסיעה כזו בטווח הנראה לעין. בהתאם להודעה, נחליט על אופן המשך הטיפול בעתירה. כל טענות הצדדים שמורות להם."
6.
ביום 21.9.08 הודיעה המדינה כי ביום 1.9.08 הושגה הסכמה בין כלל הגורמים להוצאת הסעה מאובטחת למחרת היום, בתאריך 2.9.08. מועד זה הודע לעותרים, אך הם הודיעו כי אינם מעוניינים להצטרף להסעה, ומבקשים להשאר עם בתם, המאושפזת בבית חולים.
7.
באותה הודעה נמסר עוד על ידי המדינה כי נעשה מאמץ לקדם הוצאת הסעה מאובטחת נוספת, ולכשייקבע מועד לכך היא תפעל ככל הניתן כדי לסייע לעותרים להשתלב בה ולהגיע באמצעותה לרצועה.
מאז הודעת המדינה בספטמבר 2008 לא נתקבלה פנייה נוספת מצד העותרים, ועל רקע כל הנתונים שפורטו, ניתן להניח כי הענין מצא את פתרונו.
8.
משהמדינה מסכימה לסעד המבוקש בעתירה, והתחייבה לאפשר את מעברם של העותרים בהסעה מאובטחת מירדן לאיזור הרצועה, נראה כי ניתן מענה לעתירה, ודינה להידחות.
העתירה נדחית, אפוא.
ניתן היום, י' בכסלו
תשס"ט (7.12.08).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט