פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
דנ"פ
4200/97
בפני:
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
המערער
:
באשיר
פטמה
נגד
המשיב
:
מדינת
ישראל
בקשה
לדיון נוסף בפסק דין בית
המשפט
העליון מיום 25.6.97 בע"פ
2130/95
שניתן על ידי השופטים
חשין,
קדמי, שטרסברג כהן
בשם
המבקשים: עו"ד ישראל קליין
בשם
המשיבה: עו"ד דלית גילה
החלטה
1.המבקשת הורשעה ברצח אשתו השניה של אביה ושלשת ילדיה הקטינים, ונגזרו עליה בבית המשפט המחוזי בנצרת ארבע תקופות מאסר עולם חופפות. הערעור על פסק הדין נדחה בבית משפט זה. לפני בקשה לדיון נוסף על פסק הדין.
2.שתיים הן טענותיה המרכזיות של המבקשת; האחת - כי בדונו בטענת הכורח שהעלתה המבקשת בבית המשפט המחוזי, החזיר בית המשפט המחוזי לקדמתה את דרישת המיידיות של מימוש האיום הנזכר בסעיף 34יב לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, והאחרת - שהמבקשת רשאית ליהנות מעונש מופחת עקב שילוב הסעיפים 300א(ב) ו- 300 א(ג) לחוק הנ"ל.
3.הטענה הראשונה אינה מצדיקה היעתרות לבקשה לדיון נוסף, הואיל ועניינה הועלה אך אגב אורחא "בשולי הדברים ולמעלה מן הדרוש" על ידי השופט יעקב קדמי, ולא הפכה להלכה: שני השופטים הנותרים, השופטים חשין ושטרסברג כהן השאירוה בצריך עיון.
4.גם דינה של הטענה השנייה להידחות. בית המשפט העליון קבע כענין שבעובדה כי תגובת המבקשת לא חרגה "במידה מועטה בנסיבות הענין" מתחום הסבירות הנדרשת לשם תחולת הסייג של כורח, שכן המבקשת "במקום לעשות מאמץ לעזוב את המקום - או לפחות להסתפק ב"סיוע" למראית עין בלבד - השלימה ביעילות את מעשה ההמתה... ולבסוף אף וודאה את מותם של הקורבנות בשריפת הגופות, כאשר, לגבי דידה, ילדי המנוחה היו עדיין בחיים". המדובר איפוא ביישום הדין ולא בקביעת הלכה; אכן המבקשת אינה טוענת - וגם לא יכלה לטעון - שהוראות סעיף 300א(ג) לחוק הנ"ל, כשהן לעצמן, יכולות לחול במקרה הנוכחי.
הבקשה נדחית.
ניתן היום יט באלול תשנ"ז (21.9.97).
המשנה לנשיא
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97042000.
B03