בג"ץ 4204/01 אלי מדר נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בפתח-תקווה בעבירות שונות על-פי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) ועל-פי חוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג1963-. המבקש נידון ל24- חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי וכן לקנס בסך של 75,000 ש"ח.

ערעורו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נדחה. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, ובהסכמת המדינה הוחזר עניינו לבית-המשפט המחוזי על-מנת שהערעור יישמע מחדש בפני הרכב אחר. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין, וקיבל, באופן חלקי, את ערעורו על גזר-הדין בהפחיתו את הקנס ל20,000- ש"ח.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, ובקשתו נדחתה. בהסכמת המדינה, ונוכח העובדה כי המבקש עבר תהליך גמילה מסמים ורכש השכלה במכללה, נדחה עיכוב ביצוע עונש המאסר בכחמישה חודשים, עד לתאריך 1.9.02.

כעת שב המבקש והגיש בקשה נוספת לדחיית ריצוי עונשו עד לתאריך 1.1.03. המבקש טען, כי לא הצליח לסיים את לימודיו, שבעטיים נעתר בית-משפט זה לבקשתו הקודמת לעיכוב ביצוע; כי התחיל ללמוד בחודש יוני האחרון בקורס של שוחטים בירושלים, שצפוי להסתיים בסוף חודש דצמבר השנה; וכי ממילא אלמנט ההרתעה המיידי כבר איבד מחיוניותו.

המדינה התנגדה לבקשה וטענה, כי נוכח כישלונותיו של המבקש בקורסים קודמים בהם השתתף, ספק אם סיכוייו לסיים בהצלחה את הקורס הנוכחי הינם גבוהים, וכי הדחייה הניכרת במועד ביצוע העונש פוגעת באינטרס הציבורי.

דין הבקשה להידחות.

כאמור, המדובר בבקשת דחייה שנייה, לתקופה ארוכה למדיי של ארבעה חודשים, וזאת לאחר שבית-משפט זה כבר נעתר לבקשתו הקודמת של המבקש ועיכב את ביצוע ריצוי עונש המאסר בכחמישה חודשים. לפיכך, אין מקום להיעתר לבקשה ולאפשר למבקש שהורשע לרצות את עונשו זמן ניכר לאחר שפסק-דינו הפך לחלוט, וזאת בהיעדר נסיבות חריגות המצדיקות דחייה כזו.

המבקש יתייצב, איפוא, לריצוי עונשו בתאריך 1.9.02 עד השעה 11:00 במזכירות בית-משפט השלום בפתח-תקווה.