בג"ץ 4216/02 מיכאל בירון נ. חוה בירון

עתירה זו מופנית כנגד צווים של בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה. ביום 19.11.99 קבע בית הדין, כי הדירה שבבעלותם המשותפת של בני הזוג, העותר והמשיבה 1 (להלן: הדירה), תשמש למדור ספציפי של המשיבה 1, וזאת "עד שהצדדים יגיעו לידי הסדר סופי בתביעות ביניהם". על סמך צו זה נרשמה בפנקסי המקרקעין, ביום 30.7.00, הערת אזהרה לטובת המשיבה 1. ביום 6.1.02 קיבל בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (השופטת ח' ריש-רוטשילד) את תביעתו של העותר כנגד המשיבה 1, ונתן פסק דין המצווה, בין היתר, על פירוק השיתוף בדירה. על החלטה זו הגישה המשיבה 1 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אולם בקשה זו טרם הוכרעה במועד הגשת העתירה שלפנינו. מתוך מטרה לאפשר את מימושו של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, פנה העותר ביום 3.2.02 לבית הדין הרבני האזורי פתח תקווה בבקשה לבטל את צו המדור אשר ניתן על ידו. ביום 6.3.02 החליט בית הדין, לאור התנגדות המשיבה 1, להותיר את צו המדור על כנו. מכאן העתירה שלפנינו, בה נטען, בין השאר, כי החלטותיו של בית הדין בעניין המדובר ניתנו בחוסר סמכות.

מן העובדות המפורטות בעתירה עולה, כי העותר הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול על החלטת בית הדין הרבני האזורי מיום 6.3.02, ואכן ניתנה לו רשות ערעור. בעתירתו מציין העותר כי אם יתקבל ערעורו, הרי עתירתו תימחק. אין כל הסבר מדוע לא ניתן היה להמתין עד להכרעה בבית הדין הרבני הגדול. ברור, אם כן, שהעותר לא מיצה את הסעד החלופי המצוי בידיו.

אי לכך, נדחית העתירה על הסף.