בג"ץ 4240/05 מוחמד עבד אלמוטלב נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים. עניינו של ההליך בהפקעת מקרקעין באיזור חלחול, לצורך סלילת כביש עוקף חלחול עוד בשנת 1995. בעקבות מהלכים שונים, שאינם מענייננו כאן, בקשו העותרים כי תינתן החלטה בעניין פיצויי הפקעה המגיעים להם. דא עקא, על פי הנטען הודעה בדבר גובה הפיצוי כלל לא ניתנה. לאחר תכתובת ערה והתנהלות ממושכת בין הצדדים, אשר לא הובילה לתוצאות, הגישו העותרים את העתירה שלפני. לאחר הגשת העתירה הוכנה שומה לעניין הפיצויים. הצדדים הסכימו כי יש למחוק העתירה, אך נחלקו לעניין החבות בהוצאותיה.

2.העותרים טוענים, כי הם זכאים להוצאות שנגרמו להם בגין עיכוב המידע במשך 10 שנים, בגין המאמצים והפניות הרבות שניהלו בעניין, וכן לאור התנהלותה הפסולה של המשיבה. למשיבה ניתנה זכות להגיב על בקשה זו, אך תגובה לא הגיעה.

3.לאחר שבחנתי את הבקשה ואת העתירה על צרופותיה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. מן החומר שבתיק עולה, כי אכן הסעד המבוקש לא ניתן לעותרים במשך זמן רב, למרות פניות ומיצוי הליכים מצידם, ובלא נימוק שיסביר מחדל זה. כן נראה במצב דברים זה, כי הגשת העתירה היא זו שהביאה למתן הסעד. לפיכך, העותרים זכאים להוצאותיהם. עם זאת, בהעדר ראיות על הוצאות אלה, ניתן לפוסקן רק על דרך האומדן ותוך התחשבות בעובדה כי כל עשרת העותרים מיוצגים יחד, כי העתירה עצמה אינה מורכבת וכי ההליך נסתיים ללא צורך בדיון. לפיכך, המשיבה תישא בשכר טרחת ב"כ העותרים בסך 10,000 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין, מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.