בג"ץ 4246/11דמיטירי זילברמן נ. שר הפנים

השופט נ' הנדל:

1.

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיב ליתן טעם מדוע לא יעניק לעותרת 2 (להלן : העותרת) אזרחות ישראלית מכח נישואיה לעותר 1, שהינו אזרח ישראלי (להלן : העותר).

2.

לטענת העותרת היא נישאה לעותר בתאריך 29.5.00 בנישואין אזרחיים בקפריסין. המשיב סירב להעניק לה אזרחות מהטעם שקיים ספק בכנות קשר הנישואין וזאת לנוכח סתירות בין גרסת העותר לבין גרסת העותרת שנתגלו במהלך שימוע שנערך לבני הזוג. לטענת העותרים הסתירות נבעו ממצב בריאותו של העותר אשר סובל ממחלת פרקינסון. על רקע האמור הוגשה עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 7638/07), אולם לאור המלצת בית המשפט מחקו העותרים את עתירתם. לטענת העותרים במסגרת מחיקת העתירה נתאפשר להם להגישה מחדש באם יצרפו מסמכים רפואיים התומכים בטענותיהם. לעתירה זו צורפו מסמכים רפואיים. לטענת העותרים המסמכים מלמדים שהעותר חולה בפרקינסון, וכי נתון זה יכול להסביר את הסתירה בעדויות. העותרים הדגישו את מצבם המשפחתי והאישי. העותרת עזבה את אוקראינה לפני כ – 11 שנים ולא נותר לה שם רכוש או מקרקעין. בנה היחיד, הוא העותר 3, הקים תא משפחתי בישראל. לטענת העותרים, החלטת המשיב להפסיק את ההליך המדורג לקבלת אזרחות הינה בלתי סבירה ופוגעת בזכויותיהם.

בתגובה מקדמית לעתירה טענה המדינה כי דין העתירה להדחות על הסף בשל שני נימוקים. האחד, במסגרת ההליך הקודם שהוגש נאמר לעותרים כי הם יכולים לפנות בשנית לרשויות המדינה. הכוונה הייתה לאפשר להם פניה למשרד הפנים ולא לבית המשפט ומכאן שהעתירה לוקה באי מיצוי הליכים מובהק. הטעם הנוסף הוא כי על פי הוראות הדין לעותרים סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

3.

אכן צודקת המדינה כי דין העתירה להדחות על הסף. בהליך הקודם שהוגש (בג"ץ 7368/07, הרכב השופטים נאור , מלצר , דנציגר (4.5.11))

נפסק כדלקמן :

"לאחר שמיעת הערותינו, מחק בא-כוח העותרים את העתירה, תוך שמירת האפשרות להגיש פניה מחודשת לרשויות, לגבי העותרים כולם או מקצתם, תוך 30 יום, אם תמצא לגבי העותרים או מי מהם עילה אחרת בדין. בכפוף לאמור העתירה נדחית".

משמעות קביעה זו כי ניתנה לעותרים האפשרות להגיש פניה מחודשת לרשויות בעניינם. אין הכוונה שניתן לפנות ישירות לבית המשפט. על העותרים החובה למצות את ההליכים העומדים לרשותם בטרם פניה לערכאה זו. בית משפט זה אינו אמור לבחון את החומר הרפואי לראשונה. תפקידו של בית המשפט בשבתו כבית משפט גבוה לצדק הוא לבחון את התנהלות הרשות על פי כללי המשפט המנהלי ולא לשמש כרשות מנהלית עצמאית. אם בכללי המשפט המנהלי עסקינן וככל שהעותרים מבקשים אזרחות מכח קשר הנישואין, הרי שלאחר שהרשות תחליט באופן סופי בעניינם,

בידיהם סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים (וראו סעיף 12 (2) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס - 2000 ובג"ץ 10506/09 פלונית נ' מנהל האוכלוסין (13.1.10)).

4.

העתירה נדחית בזאת על הסף. אין צו להוצאות.