בג"ץ 4253/04 ולאדימיר אוקראינטז נ. שר הפנים

לפני בקשה לפסיקת הוצאות.

1.

לצורך דיון בבקשה אתאר בקצרה את הרקע להגשתה. ביום 6.5.04 הוגשה בשם העותר עתירה אשר במסגרתה ביקש להורות למשיבים לשחרר אותו ממשמורת בה שהה קרוב לשש שנים, וכן להשיב לו תעודת זהות שנלקחה ממנו. העתירה התקבלה בפסק דינו של בית המשפט מיום 24.2.05 וניתן במסגרתה צו מוחלט וזאת בהתאם למתווה תוכנית שהוצעה על ידי המשיבים לטיפול בעותר אשר הובהרה בפסק הדין כדלקמן:

"משהוגשה העתירה, ולאחר התערבותו של בית משפט זה, פעלה המדינה לשחרורו לאלתר של העותר למסגרת סיעודית, ולאחר בדיקה פסיכיאטרית נשלח העותר לבית אבות לתשושים בעכו. בדיון שהתקיים בפנינו הודיעו המשיבים כי מטעמים הומניטריים אין כוונה כיום להוציא את העותר מישראל, ובוודאי שלא יעשו כן כל עוד אין הסכמה מצידו ומצד שלטונות אוקראינה. כן הם מוכנים לעת הזאת ליתן לעותר מעמד של תושב ארעי ואשרת כניסה מסוג א/5. מעמד זה יוארך כחלוף התקופה בה האשרה בתוקף ומעמד זה יקנה לעותר גם זכויות לפי חוק הביטוח הלאומי."

2.

ביום 11.9.06 הוגשה לבית המשפט בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט. בבקשה נטען כי ביום 6.9.05 פגה אשרת התושב הארעי של העותר, אולם היא לא הוארכה, בניגוד להתחייבות המשיבים כאמור בפסק הדין, חרף פניות חוזרות ונשנות למשיב 1. ביום 5.11.06 הוגשה הודעה מטעם המשיבים לפיה העותר מקבל טיפול רפואי בהתאם לצרכיו במימון בית האבות בו הוא שוהה. כמו כן, הובהר כי מבדיקת משרד הפנים אכן עולה כי אשרת העותר לא חודשה, וכי עם היוודע המצב במשרדי הייעוץ המשפטי במשרד הפנים יצאה הוראה לזמן את העותר ליום 28.11.06 לשם קבלת ארכה לרישיון א/5. עוד נטען כי מבירור עם המוסד לביטוח לאומי נמצא כי משרישיון השהייה של העותר יוארך, יחולו זכויותיו ברצף ממועד הוצאת ההיתר. ביום 14.12.06 הודיעו המשיבים כי ביום 11.12.06 קיבל העותר רשיון שהייה שתוקפו לשנה בהתאם להתחייבות המדינה בעתירה. בעקבות הודעת המשיבים, בהחלטת כבוד הנשיאה ד' ביניש מיום 18.12.06 נקבע כי בכך התייתרה הבקשה.

בהמשך לכך, ביום 26.12.06 הוגשה בקשה לפסיקת הוצאות. בהחלטת כבוד הנשיאה ד' ביניש מיום 4.1.07, נקבע כי ההחלטה תידון על ידי רשם בית המשפט. מכאן הבקשה שלפני.

3.

בבקשה נטען כי המשיב התעלם מפניות חוזרות ונשנות שהופנו אליו בעניינו של העותר וכי המשיב פעל בהתאם להתחייבותו זמן רב לאחר שפגה האשרה ורק לאחר שהעותר נאלץ לפנות לבית המשפט בבקשה לאכוף את פסק הדין. בתגובתם, טענו המשיבים כי הם אינם מקלים ראש בעותר או

בפסק דינו של בית המשפט, כטענת ב"כ העותר, והם מצרים על העיכוב שחל בחידוש האשרה. יחד עם זאת, מבקשים המשיבים להדגיש כי מאז הוגשה העתירה, הם פעלו בשקידה והשקיעו משאבים על מנת לספק את צרכיו המיוחדים של העותר באופן ראוי. זאת, לאור הנסיבות ההומניטאריות יוצאות הדופן של המקרה ולמרות שהעותר היה נטול מעמד בישראל ונטול זכויות סוציאליות. כמו כן, מסבה ב"כ המשיבים תשומת לב לכך שהעותר שוהה במרכז הורים בנהרייה, במימון ובפיקוח השירות לזקן במשרד הרווחה, אשר דאג לצרכיו הבסיסיים, וזאת ללא קשר להארכת תוקף אשרת השהייה של העותר בישראל. ב"כ המשיבה טוענת, כי מבלי להמעיט בערך אי חידוש אשרת השהייה של העותר, נראה כי לאור הטיפול שקיבל העותר לפנים משורת הדין, הרי שהפגיעה בעותר בגין העיכוב שחל בחידוש האשרה בטלה בשישים למול המאמצים והמשאבים שהשקיעו המשיבים לטיפול בעניינו. ב"כ המשיבים מציינת כי המשיבים הודיעו לה על נכונותם לשלם לעותר הוצאות בסך של 3,000 ₪.

4.

עיון בחומר שלפני מעלה כי הבקשה עומדת באמות המידה שנקבעו לעניין פסיקת הוצאות בבג"צ 842/93 נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217. העותר, באמצעות מציגיו, מיצה את מכלול הדרכים שהיו פתוחות לפיו על מנת לחדש את אשרת שהייתו בארץ ורק כאשר מאמציו הושמו לאל נאלץ להגיש בקשה לבזיון בית המשפט. כמו כן, מנסיבות העניין עולה כי הגשת הבקשה היא שהחישה את הטפול בעניינו של העותר וגרמה לכך שניתן לו לבסוף הסעד שהתבקש על ידו. אשר לגובה סכום ההוצאות. לטעמי, משהתחייבו המשיבים לטפל בעניינו של העותר בדרך שהותוותה בפסק הדין נשוא העתירה, נסיבותיו יוצאות הדופן של המקרה אין בהן כדי להצדיק

התחשבות מיוחדת במשיבים במסגרת קביעת היקף ההוצאות. אין בדברים אלה כדי להמעיט בערך הסיוע שמקבל העותר מהמשיבים מאז שטופל עניינו. בשים לב להתנהלות המשיבים, אשר נמנעו מלטפל בעניינו של המשיב משך קרוב לשנה וחצי, חרף התחייבותם המפורשת בעניין זה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, אולם בהתחשב גם בטיפול הענייני והמהיר יחסית בבקשה לבזיון בית המשפט ולשלב המוקדם בו הסתיים הדיון, יחויבו המשיבים בהוצאות העותר בסכום כולל של 5,000 ₪ אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.