בג"ץ 4256/06 הילין זעריר נ. שר הפנים

לפני בקשה לפסיקת הוצאות.

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותרים למתן מעמד לעותר 2 של תושב ארעי. בעתירה נטען כי העותר

נישא לעותרת, אזרחית ישראלית, בשנת 2000 וכי בשנה זו פנתה העותרת ללשכת המשיב והגישה בקשה לאיחוד משפחות. ביום 31.12.00 אושרה הבקשה אולם בניגוד לנוהל הרגיל, לפיו המשיב היה אמור להנפיק לעותר 2 תעודת זהות מסוג א/5, הונפק לעותר "הארכת מת"ק" למשך 15 חודשים. ביום 14.1.02 פנו העותרים למשיבים בבקשה לשינוי מעמדו של העותר. ביום 26.8.02 הנפיק המשיב היתר מת"ק נוסף ובהמשך קיבל העותר הארכות מת"ק נוספות עד ליום 10.1.07. משלא קיבל העותר 2 את מבוקשו, פנו העותרים באמצעות בא כוחם למשיב ולמחלקת בג"ץ בבקשה למתן מעמד לעותר 2. ביום 21.5.06 התקבלה החלטת המשיב לפיה לא

ניתן לשדרג את מעמד העותר 2. ביום 22.5.06 הוגשה העתירה שבכותרת. ביום 12.7.06 הוגשה בקשת העותרים למחיקת העתירה משניתן להם הסעד המבוקש וכן לפסוק להם הוצאות.

2.

לטענת העותרים, הם מיצו את מלוא ההליכים טרם הגשת העתירה. עוד נטען על ידם כי הסעד ניתן להם רק בעקבות הגשת העתירה וזאת לאחר למעלה מ-4 שנים מעת שפנו לראשונה למשיב בעניין מעמדו של העותר 2. המשיב הותיר את ההחלטה בבקשה לשקול דעת בית המשפט.

3.

בנסיבות העניין, משטענות העותרים לפיהן העתירה הוגשה לאחר מיצוי מכלול ההליכים הנדרשים וכן שהסעד שהתבקש ניתן להם רק בעקבות הגשת העתירה לא נסתרו בתגובת המשיב, דין הבקשה להתקבל. אשר לגובה ההוצאות, המשיב לא הבהיר בתגובתו מדוע ניתן לעותרים הסעד המבוקש רק בחלוף למעלה מ-4 שנים מעת שהוגשה בקשתם ומדוע שונתה החלטתו בעקבות הגשת העתירה. יחד עם זאת, יש להתחשב גם בכך שמבוקשם של העותרים ניתן להם בסמוך להגשת העתירה מבלי שהצדדים נדרשו לקיים דיון בעניין. במצב דברים זה, ישא המשיב בהוצאות העותרים בסכום כולל של 5,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת מתן החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.