בג"ץ 4278/08 אולגה יורקו נ. מדינת ישראל - משרד הפנים

השופט ס' ג'ובראן :

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת כי תוסדר אזרחותה בישראל מכוח חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות ). כן מבוקש כי נורה למשיב ליתן טעם מדוע לא יאפשר לעותרת להמשיך בהליך הגיור בו החלה בישראל.

העותרת הגיעה לישראל בשנת 1998 באשרת תייר ומאז נמצאת היא בארץ. בשנת 2001, כשלוש שנים לאחר שפגה אשרת התייר בה החזיקה, פנתה העותרת למערך הגיור בבקשה לפתוח בהליך גיור בישראל. ענינה הובא בפני ועדה קבועה וביום 16.4.2001 נדחתה הבקשה ונדרש כי העותרת תצא מישראל. על אף זאת לא עזבה העותרת את הארץ.

על פי רישומי המשיב, בשנת 2003 פנתה העותרת פעם נוספת בבקשה לברר האם ניתן להסדיר את מעמדה בישראל לאור העובדה כי היא לומדת לקראת גיור ובנסיבות העניין נמסר לה כי עליה לצאת מהארץ והיא התבקשה להמציא כרטיס טיסה. גם בפעם זו נשארה העותרת בארץ.

ביום 7.3.2007 פנתה העותרת באמצעות בא כוחה במכתב למנהל בתי הדין לגיור במסגרתו טענה כי היא בת לאב יהודי וכי היא מבקשת לפתוח בהליך גיור בישראל. ביום 19.3.2007 נשלח מענה לפנייתה זו בו הבהיר מנהל בתי הדין כי בקשה של העותרת להליך גיור בישראל נדחתה זה מכבר בשנת 2001 וכי אין אפשרות לפתוח בהליך כאמור בעניינה ללא אישור ועדת חריגים. לצד זאת נכתב כי ככל שיש בידי העותרת ראיות להיותה בת ליהודי הרי שיש בכך ליתן לה מעמד בישראל ועליה לפנות למשרד הפנים, הוא המשיב בענייננו, בבקשה מתאימה.

העותרת לא פנתה בבקשה מוסדרת בעניין זה, אולם לאחר כחמישה חודשים פנתה היא במכתב למטה מינהל האוכלוסין אצל המשיב, בו נטען כי היא בת לאב יהודי ומבקשת כי תוענק לה אזרחות מכוח חוק השבות, וכן כי היא מבקשת לפתוח בהליך גיור בישראל. למכתב זה צורף מסמך שעל פי הנטען הינו העתק של תעודת הלידה של אבי העותרת מר בוריס דובקוב וממנו עולה יהדותו. לא צורף מסמך המעיד על כך שאותו מר בוריס דובקוב הינו אכן אבי העותרת.

ביום 17.9.2007 התבקשה העותרת פעם נוספת לצאת מישראל תוך שהובהר לה כי יהיה בידה להגיש בקשה לקבלת מעמד עולה ואזרחות ישראלית מכוח חוק השבות בשגרירות ישראל ככל שתגיש בקשה בעניין ותמציא את המסמכים הנדרשים. ביום 20.2.2008 פנתה העותרת וביקשה לערער את ההחלטה וביום 9.3.2008 נענתה היא כי אין מקום לשנות מההחלטה לאור שהותה ארוכת השנים בישראל שלא כדין.

מכאן באים אנו לעתירה שבפנינו אשר הוגשה ביום 14.5.2008. בעתירה נטען כי העותרת עזבה את אוקראינה עקב סבל שעברה בשל מוצאה היהודי הן מצד בעלה דאז והן מצד תושבי מקום מגוריה. משעלתה לארץ ידעה כי עליה לעבור הליך של גיור ולכן נרשמה ללימודי יהדות לשם גיור בחולון בשנת 2001 ולמדה בו במשך שנתיים, כאשר כל שנותר לה להשלמת ההליך הוא לעבור את המבחן לפני בית הדין הרבני לגיור בתל אביב, פעולה שנמנעת ממנה בשל התנגדות המשיב. עוד נטען כי במשך הזמן נותקו כל קשריה של העותרת עם משפחתה וחבריה באוקראינה ובעלה הסית את ילדיה כנגדה והיא אף ויתרה על אזרחותה הזרה. לעניין זכאותה להיתר שהיה בישראל נטען כי העותרת הינה יהודיה מצד אביה ולכן זכאית לאזרחות מכוח הוראות חוק השבות. עוד נטען כי דרישת המשיב כי העותרת תעזוב את הארץ לאלתר ותגיש את בקשתה בחו"ל אינה מידתית בנסיבות העניין כשלעותרת אין למעשה מקום ללכת אליו והיא חוששת כי במידה ותשוב לארץ מולדתה תסכן את חייה.

מנגד טוען המשיב כי דין העתירה להידחות ולו בשל חוסר ניקיון כפיים מצד העותרת אשר שוהה בישראל באופן בלתי חוקי במשך כעשר שנים. לגופו של עניין נטען כי על פי פסיקת בית משפט זה אין לאפשר לעותרת לקיים את הליך הגיור בישראל לאחר ששהתה היא שנים ארוכות בארץ שלא כדין.

בעניין טענת העותרת הנשענת על חוק השבות נטען כי הטענה שאביה של העותרת הינו יהודי הועלתה לראשונה רק בשנת 2007, לאחר שנים ארוכות של שהייה שלא כדין בישראל. אף אז, נטען כי העותרת לא הגישה בקשה פורמאלית אלא פנתה במכתב למשיב. בנסיבות אלו לא נפל לשיטתו פגם בדרישת המשיב כי העותרת תעזוב את הארץ, תוך שהובהר לה כי באפשרותה להגיש בקשה פורמאלית ב שגרירות ישראל בחו"ל.

אין מקום לקבלת העתירה. בכל הנוגע לבקשת העותרת כי יאופשר לה להשלים את הליך הגיור בו החלה בישראל, נקבע זה מכבר על ידי בית משפט זה כי מקום בו עשתה העותרת דין לעצמה ושהתה בישראל במשך שנים ארוכות שלא כדין, די בכך כדי לדחות את עתירתה. יתרה מכך נקבע גם כי מערך הגיור רשאי שלא לקבל אדם להליך גיור בשל העובדה ששהה בישראל שלא כדין וכי קרטריון זה הינו ענייני וסביר (ראו, בג"ץ 8811/07 קינטארט נ' משרד הפנים (לא פורסם, 24.3.2008)). בנסיבות העניין אין גם בטענתה של העותרת לאזרחות מכוח חוק השבות כדי להטות את הכף, לאור העובדה שטענה זו הועלתה לראשונה רק שנים ארוכות לאחר שהגיעה היא לישראל ושהתה בה שלא כדין, ואף אז לא הוגשה בקשה פורמאלית בעניין הנתמכת במלוא המסמכים הנדרשים.

בנסיבות אלו סבירה היא על פני הדברים דרישת המשיב כי העותרת תעזוב ראשית דבר את הארץ ותגיש את בקשתה, ככל שהיא חפצה בכך, בשגרירות ישראל בחו"ל.

יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, קובעים אנו כי הרחקת העותרת מישראל תידחה במשך חודשיים ימים, היינו, עד לתאריך 2.4.2009.

סוף דבר, העתירה נדחית על הסף.