בג"ץ 4281/99 מדינת ישראל נ. מועין עפארה

זוהי בקשה שלישית המוגשת על ידי המדינה להארכת מעצרו של המשיב ב30- יום.

ההארכה השניה היתה בהסכמה ל30- יום.

ההאשמות המיוחסות למשיב הן סחר בסמים והחזקת סמים בכמות שאינה לצריכה עצמית. המשפט הסתיים והכרעת הדין תינתן ב12.7.99-.

השאלה המרכזית המועלית על ידי הסנגור המלומד היא התמשכותו של המשפט שהחל בסוף שנת 1998 והסתיים ביוני השנה, כאשר הדחיות אינן באשמת המשיב או ההגנה. לטענתו עומדת למשיב הזכות להתהלך חופשי ממעצר כזכות יסוד וככל שנמשך המעצר, כך נפגעת זכותו זו. כן מבקש הוא לשקול את השיקולים הנזכרים בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי.

אכן החוק קבע כי נאשם שמשפטו לא הסתיים תוך 9 חודשים, ישוחרר ממעצרו, אלא אם כן בית משפט זה ימצא להאריך את מעצרו בתקופה שלא תעלה על 90 יום וכך מעת לעת.

לעניין עילת מעצר, קיומן של ראיות לכאורה ומסוכנותו של מי שנאשם בעבירות בהן נאשם המשיב, אין לי אלא להפנות להחלטתה של כב' השופטת ביניש שדנה בבקשה הראשונה להארכת מעצרו של המשיב.

אכן, ככל שנמשך המעצר כך יכבד על התביעה נטל הראיה בדבר חיוניות המשך המעצר וכך יקפיד בית המשפט בשיקוליו לעניין הארכת המעצר. יחד עם זאת, אין התארכות המשפט כשלעצמה טעם ל"העניש" את המערכת או את התביעה על המשך ניהול המשפט, מה עוד, שבענייננו לא מצאתי שניתן להצביע על לקויים כאלה. עם זאת ראוי כמובן שכל משפט פלילי יסתיים תוך פרק של תשעת החודשים, אלא שככל הנראה אין המערכת ערוכה לכך ולא משום כך יצאו לחופשי אנשים שמסוכנותם לחברה מחייבת את מעצרם.

בנסיבות העניין שלפני, אני נענית לבקשה ומאריכה את המעצר ב30- ימים מיום 2.7.99 עד למתן פסק-דין בעניינו של המשיב לפי המוקדם.