בג"ץ 4283/08 וליד אבראהים עבדאללה הודלי נ. המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרו

השופט ח' מלצר:

1.

העותר מוחזק במעצר מאז תאריך 22.10.2007, מכוח צו מעצר מנהלי אשר הוארך מעת לעת ואושר לאחרונה בתאריך 16.3.2008 – עד ליום 10.6.2008 (והמשיב הודיע כי בכוונתו להאריכו עוד). בעתירה, שהוגשה בתאריך 14.5.2008 ביקש העותר כי יבוטל צו המעצר המנהלי האחרון שהוצא כנגדו, ולחילופין שיוגבל המשיב בהוצאת צו מעצר מנהלי חדש.

2.

העותר הוא תושב רמאללה יליד 1960. בעבר ריצה עונש של 12 שנות מאסר בפועל (בין השנים 2002-1990) בגין מעורבותו בניסיון חטיפה וירי על חייל. כאמור מאז 22.10.2007 הוא עצור על רקע היותו פעיל חמאס, המסכן את ביטחון האזור. עתירה קודמת שהגיש העותר כנגד צו מעצר מינהלי קודם נדחתה בתאריך 24.12.2007 (בג"ץ 10320/07). בין התאריכים 11.2.08-27.12.07 היה העותר עצור מכוח צווי מעצר שיפוטיים בהיותו בחקירת שירות הביטחון הכללי, אולם משלא נאספו די ראיות לצורך העברת העותר למסלול של העמדה לדין פלילי, הוצא נגדו צו מעצר מינהלי נוסף בתאריך 11.2.2008 עד לתאריך 10.8.2008.

3.

בית המשפט הצבאי לעניינים מנהליים בעופר קיים דיון בעניינו של העותר בתאריך 4.3.2008 (מ"מ איו"ש 1286/08) ואישר את צו המעצר. עם זאת קבע בית המשפט הצבאי כי בכדי להאריך שוב את המעצר המנהלי לתקופה נוספת, יהיה על המשיב "להצביע על מידע חדש המעצים את הערכת המסוכנות, ולו באופן שהופך את המידע אודות עיקר הפעילות לכזה שבוודאות ניתן לייחסו לעצור".

הן התביעה הצבאית והן העותר ערערו על החלטה זו לבית המשפט הצבאי לערעורים. עמדת התביעה הצבאית היתה כי אין מקום להגביל את סמכותו של המשיב בהוצאת צו מעצר חדש. העותר ביקש לערער על אישור צו המעצר המנהלי. בית המשפט הצבאי לערעורים קיבל בתאריך 16.3.2008 את עמדת התביעה במובן זה שקבע כי "לאור המסוכנות טרם הגיעה העת לקבוע למעצר זה מועד סיום מהותי" ואולם הורה על קיצור לא מהותי של המעצר המנהלי עד לתאריך 10.6.06.

4.

העותר מבקש בעתירתו לבטל את צו המעצר המנהלי האחרון שהוצא נגדו. לטענתו נשללה זכותו למשפט הוגן בכך שאינו יכול להפריך את טענת המסוכנות הנטענת נגדו שלא בנוכחותו. כמו כן טוען העותר להגנתו כי המסוכנות הנטענת, המיוחסת לו, נוגעת, להבנתו, בעיקר להתערבותו המתווכת בסכסוך הפנים-פלסטיני בין הפלגים השונים ולמיטב הכרתו לגורמי הביטחון אין כל מידע נוסף הקושר אותו לפעילות שלילית אחרת. על כן אין מקום להחזיקו במעצר.

5.

ביום הדיון בעתירה (בתאריך 5.6.2008)

קיבלנו פניה בכתב מהעותר ועיינו, בהסכמת ב"כ העותר, בחומר החסוי – במעמד צד אחד. לאחר עיון בחומר החסוי וקבלת הבהרות מגורמי הביטחון, הגענו למסקנה כי החומר המודיעיני אכן מבסס חשד למסוכנות של העותר לביטחון האזור ולביטחון הציבור. התשתית הראייתית שהוצגה בפנינו הינה תשתית שהצדיקה את הצו שהוצא לגבי העותר. בתום הדיון הודענו לצדדים שדין העתירה להידחות. בעקבות זאת נתבקשנו מטעם העותר ליתן פסק דין מנומק בעתירה, וכך אנו עושים.

6.

נוכח האמור בסעיף 5 שלעיל ובשים לב לכך שמעצרו המינהלי של העותר נעשה כדין ואף הליך הביקורת השיפוטית, כמו גם הליך הערעור בפני בית המשפט הצבאי לערעורים התנהלו כדין – אין העתירה מגלה עילה להתערבותנו. יתר על כן יש משום שיהוי מאיין בהגשת עתירה לביטול צו מעצר מנהלי שאושר סופית בתאריך 16.3.2008 – רק ביום 14.5.2008 (כעבור כחודשיים ימים).

7.

העתירה נדחית איפוא. עם זאת, למען הסדר ספק, מובהר בזאת כי אין באמור לעיל כדי למנוע מהעותר לבקש קיום ביקורת שיפוטית על צו מעצר מינהלי חדש, ככל שזה יחול עליו.