בג"ץ 4284/01 יצחק זרקה נ. מדינת ישראל

העותר הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף ונהיגה ללא ביטוח תקף. בית משפט השלום הטיל על העותר עונש מאסר של 8 חודשים, והפעיל, בנוסף, מאסר על תנאי בן שנה.

העותר ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. הערעור על הכרעת הדין נדחה, אולם מאחר שגזר הדין נוסח באופן הסובל שני פירושים, בחר בית המשפט המחוזי בפירוש הנוח לעותר, וקבע כי הוא ירצה את עונש המאסר שהוטל עליו בחופף לעונש המאסר על תנאי בן השנה שהופעל.

העתירה שלפנינו מופנית כנגד פסקי דין אלה. העותר מעלה שורה של טענות, בהן טענות בדבר בטלות ההליך הפלילי שהתנהל נגדו, וטענות בדבר אי חוקיותו של הזימון לשימוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דין העתירה להידחות על הסף. הכלל הוא שבית משפט זה אינו דן בעניינו של עותר, שעומדת בפניו האפשרות לבקש סעד חלופי. במקרה דנן ציין העותר בבקשתו כי "לכאורה יש להגיש קודם בקשת רשות לערער" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואכן זהו ההליך המתאים להעלאת טענותיו.

לאור האמור, העתירה נדחית.