בג"ץ 4285/97 מרדכי אופנהיים,עו"ד נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש ביום 23.3.95 כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בו הוא מואשם בעבירות של גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, העלמת הכנסות וניהול פנקסי חשבונות ורישומים כוזבים. משפטו של העורר עומד להסתיים בסוף חודש אוקטובר 1997.

לקראת סוף המשפט, ערב פרשת ההגנה, הגיש העורר, במישרין ושלא באמצעות סניגוריו, בקשה לבית-המשפט המחוזי במסגרת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- (להלן: החוק), כדי שזה יורה לפרקליטות מחוז תל-אביב לאפשר לעורר לעיין בדו"חות סיכומי החקירה שנעשו על-ידי מס- הכנסה ומשטרת ישראל וכן זיכרונות דברים ורישומים שנרשמו על-ידי הרשויות השונות ונמצאים בתיק פרקליטות מחוז תל-אביב בעניינו.

בקשת העורר נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי, ומכאן הערר שבפניי. ביום 21.7.97 נתקיים דיון בפניי בערר, אשר בסופו נתאפשר לעורר להגיש סיכומים בכתב.

2.העורר העלה שתי טענות מרכזיות: האחת, כי החלטת בית-המשפט המחוזי ניתנה בחוסר סמכות היות שסעיף 74(ג) לחוק דורש כי הבקשה תידון, במידת האפשר, בפני שופט שאינו דן באישום ואילו ההחלטה בעניינו של העורר ניתנה על-ידי אותו שופט ולכן היא בטלה. השניה, כי תיקון מס' 19 לסעיף 74 לחוק הרחיב את היקף החומר אותו מחויבת התביעה למסור לנאשם לעיון ומעתה מחויבת היא למסור לנאשם וסניגורו רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום, ובכלל זה החומר בו ביקש העורר לעיין.

3.סעיף 74(ג) לחוק קובע כי בקשת נאשם להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר חקירה "תידון לפני שופט אחד ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום". לשון הסעיף אינה שוללת את סמכותו של השופט הדן באישום מלדון בבקשה, וממילא לא ניתן לטעון לאיון ההחלטה.

אף לגופו של עניין, לא נראה כי נפל פגם בכך שדן בבקשה השופט שדן באישום, שכן הבקשה הוגשה ערב סיום פרשת ההגנה, שעה שחומר החקירה כבר הוצג בפני השופט ולכן החשש שחשיפת החומר לפני אותו שופט תשפיע על המשך הדיונים כבר אינו קיים. אשר על-כן, בנסיבות אלה רשאי היה השופט הדן בעניין להביא בין שיקוליו את "יעילות הדיון", שעה שהעברת הדיון לשופט אחר הייתה מסרבלת את הדיון ואילו דיון בפני אותו שופט אינו מקפח את הנאשם. ראו: בש"פ 1372/96 ח"כ הרב אריה דרעי ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד נ (1) 177, (להלן: עניין דרעי ) 181-180.

4.באשר לטענתו השנייה של העורר, החומר שמבקש הוא לעיין בו הנו דו"חות סיכומי החקירה שנעשו על-ידי מס הכנסה ומשטרת ישראל וכן זיכרונות דברים ורישומים שנרשמו על-ידי הרשויות. הללו, אינם מהווים חומר חקירה כמשמעותו בסעיף 74 לחוק אף לאחר תיקון מס' 19. ראו: עניין דרעי , 183-182. לאחרונה, התייחס לכך אף הנשיא אהרון ברק במ"ח 6148/95 משה עזריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם),

בנוגע לתרשומות פנימיות של משרד המשפטים, ודבריו אלה יפים אף לענייננו. בעניין שם קבע הנשיא:

"לדעתי, תרשומות פנימיות, עבודות פנימיות או דינים וחשבונות פנימיים, אשר עובדי משרד המשפטים מכינים, כחומר עזר לגיבוש עמדתם בעניינים התלויים ועומדים בפני בתי המשפט, אינם פתוחים לעיון המבקש."

לאור האמור לעיל, הערר נדחה.