בג"ץ 4286/01 מיכל גיל נ. איילון ירדן עו'ד

1.בית משפט השלום (כבוד השופט ב' אוקון) דחה על הסף את תביעת המבקשים כנגד המשיב, מחמת התיישנות. ערעור שהוגש על החלטה זו, לבית המשפט המחוזי, נדחה (מפי סגן הנשיא י' גולדברג, והשופטים א' גרוניס וע' פוגלמן). כנגד פסק דין זה מופנית הבקשה.

המבקשים שמים יהבם על סעיף 3 לחוק ההתיישנות, תשי"ח1958-, המורה כי "אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". לטענתם, לא פעל המשיב כמצוותו של סעיף זה, ועל כן, מן הדין היה לראות בו כמי שויתר על טענה זו.

עיון בכתב ההגנה של המבקשים, מגלה כי טענת ההתיישנות נטענה שם - ולא פעם אחת. אולם, לטענת המבקשים, בכך לא די. לשיטתם, יש להגיש, בעניין זה, בקשה מפורטת, ולטעון לעניין זה בדיון בקדם המשפט. משלא עשה כן המשיב, אין זה מן הדין - כך הם סבורים - שבית המשפט יזום העלאת טענה זו, במסגרת קדם משפט.

2.בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, טענה זו של המבקשים. אמנם - כך ציין בית המשפט המחוזי - המשיב לא עשה את שאמר, בכתב הגנתו, שיעשה, לאמור - כי יגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות, כאשר ייקבע מועד לקדם משפט; ואמנם - הוסיף וציין בית המשפט המחוזי - המשיב לא הגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף בגין התיישנות, על אף שבית משפט השלום הורה לצדדים להגיש, עובר למועד קדם משפט, בקשות ותגובות בעניינים המנויים בתקנה 143 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: תקנות סדר הדין); ואולם, כך סבר בית המשפט המחוזי, רשאי היה בית משפט השלום להעלות עניין זה ביוזמתו, במסגרת קדם המשפט, שכן "מן החומר שעמד בפני בית המשפט" לא ניתן היה להסיק שהמשיב ויתר על טענת ההתיישנות, והמבקשים אף הגישו תגובה בכתב, בעניין זה.

3.דין הבקשה, בעניין זה, להידחות. סע' 3 לחוק ההתיישנות נועד "למנוע הליכי סרק, בהם יחלו דיונים בתביעות שלמעשה התיישנו, יבוזבז זמן שיפוטי יקר, ולבסוף יעלה הנתבע את טענת ההתיישנות, המייתרת את התביעה כולה" (ע"א 630/90 רוז'נסקי שרה נ' ארגון מובילי לוד (העולה) , פ"ד מה(5) 365). וכבר נאמר, כי "אפילו נתגלתה עבירת הזמן מכתבי הטענות, לא יעלה בית המשפט על דעת עצמו את עניין ההתיישנות, ולא ידון בו אלא אם כן הביא הנתבע את טענת ההתיישנות בכתב ההגנה" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית, בעריכת ש' לוין, 1995) 323, והאסמכתאות שם). אלא שבענייננו, נטענה, כאמור, טענת ההתיישנות בכתב ההגנה, ולפיכך, לא חרג בית המשפט מסמכותו, בעת שיזם דיון בטענה זו, בקדם המשפט (לעניין העלאת טענת ההתיישנות לראשונה בכתב ההגנה, ראו, בין היתר: ע"א 97/77 זונבנד נ' קלוגמן , פ"ד לא(3), 466; ע"א 580/73 טויטו נ' ביטון , פ"ד כח(2), 527). אמנם, לעיתים קמה לנתבע הזדמנות להעלות את טענת ההתיישנות, עוד קודם להגשת כתב ההגנה. או אז, עשוי הוא להיחשב כמי שהחמיץ את "ההזדמנות הראשונה" (ראו והשוו: פרשת רוז'נסקי

הנ"ל, בעמ' 370; ע"א 3599/94 יופיטר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פ"ד נ(5) 423; רע"א 4049/97 אסורנל ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי , פ"ד נא(4) 716). אלא שבענייננו אין טענה שכזו.

מחדליו של המשיב, אשר לא הגיש, לקראת הדיון בקדם המשפט, בקשה הנוגעת לטענת ההתיישנות, אינם חותרים תחת סמכות זו. בהקשר זה יש לזכור עוד, כי קדם המשפט, בדומה להוראת סעיף 3 לחוק ההתיישנות, נועד ליעל, לקדם ולקצר את הדיון בתובענה (תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי), ויפים לעניין זה דבריו של המשנה לנשיא ש' לוין, לאמור:

"ההליך שהתנהל לפני בית המשפט נתקיים בגדר קדם משפט, שבגדרו אין בית המשפט מנהל את הדיון בהתאם לשיטה האדברסרית והשופט יכול, ואף צריך, לנקוט יזמה ולהכין את התיק העיקרי לדיון כפי שהדבר נראה לו, 'במגמה לייעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו...' (תקנה 140). בקדם המשפט רשאי בית המשפט לתת החלטות ביניים אף ביזמתו הוא, ולהיזקק לבקשות שבעלי הדין העלו לפניו אף ללא בקשות בכתב, ובלבד שניתנה לבעל הדין שכנגד אפשרות סבירה להגיב. לפיכך רשאי היה השופט המלומד להיזקק לבקשה להארכת המועד אף ללא בקשה פורמלית, ואפילו ללא תצהיר, אם אך הצדיקו נסיבות המקרה את הדבר" (ע"א 3857/96

שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ , פ"ד נב(2) 706).

הוא הדין לעניין הדיון בטענת ההתיישנות שהועלתה, בכתב ההגנה, כבר קודם לישיבת קדם המשפט. תקנה 143 לתקנות סדר הדין מסמיכה שופט בקדם משפט לסלק תביעה על הסף, על יסוד אחד הנימוקים המנויים בתקנה 101, אשר מצדה, מתירה דחייה על הסף בגין כל נימוק אשר על-פיו סבור בית המשפט כי ניתן לדחות מלכתחילה את התובענה (ובכלל זה - התיישנות התביעה). תקנה 144 מורה כי סמכות זו נתונה לשופט גם בלא צורך בבקשת בעל דין. יודגש, כי עמדתם של המבקשים, בעניין התיישנות תביעתם, נשמעה בכתב ובעל פה, ועל כן גם אין לומר כי קופחו זכויותיהם או כי נגרם להם עיוות דין. בקשתם, בעניין זה, נדחית אפוא. גם טענותיהם האחרות של המבקשים, הנוגעות לגוף עילת ההתיישנות, דינן להידחות, משאינן מגלות עילה לדיון ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך-הדין של המשיב בסכום של 2,500 ש"ח.