בג"ץ 4289/05 מועצה מקומית ביר נבאלה ו-149 אחרים נ. ממשלת ישראל

הנשיא א' ברק:

עניינה של העתירה שבפנינו הוא תוואי גדר הביטחון באזור ביר-נבאללה, ממזרח לשכונת אל-מוואחל. תוואי הגדר המקורי באזור נשוא עתירה זו עבר לאורך כביש 404 וחצץ בין ביר נבאללה לבין שכונת אל-מוואחל, תוך שהוא מותיר את השכונה מצידה ה"ישראלי" של הגדר. בהמשך, ולנוכח בקשתם של חלק מתושבי השכונה, הוחלט על תיקון תוואי הגדר באזור זה כך שתוואי הגדר יעבור ממזרח לכביש 404, סמוך לקו הגבול המוניציפאלי של ירושלים, באופן שיותיר את השכונה בצידה ה"פלסטיני" של הגדר. חלק אחר של תושבי השכונה פנו אל בית המשפט בעתירה שבפנינו. בקשתם היא שנורה על בניית הגדר בתוואי המקורי.

בקשת העותרים למתן צו ביניים שימנע את בניית הגדר בתוואי החדש נדחתה (החלטה מיום 11.4.2006). לאור זאת הקימו המשיבים בתוואי הגדר באזור גדר רשת זמנית. כעת החלו המשיבים בהקמתה של הגדר הקבועה. בקשת העותרים היא כי נורה למשיבים להפסיק את העבודות להקמתה של הגדר הקבועה. טענתם היא כי כל עוד לא התקבלה הכרעה בעתירה, אין להקים במקום גדר קבועה, וכי הקמת הגדר הקבועה יוצרת מציאות חדשה הפוגעת בסיכויי העתירה.

המשיבים מבקשים כי נדחה את הבקשה. טענתם היא שגדר הרשת הוקמה לא משום שהעתירה טרם הוכרעה, כי אם בשל הצורך הביטחוני הדוחק. גדר הרשת הוקמה רק כאמצעי זמני, ועמדת המשיבים, עליה הם חזרו בפני בית משפט זה, הייתה כי לאחר השלמת הגדר הזמנית יחלו המשיבים בהקמתה של הגדר הקבועה. המשיבים מציינים כי בשבועות האחרונים הסתבר כי גדר הרשת אינה נותנת מענה ביטחוני מספק. בזמן הקצר בו היא קיימת, בוצעו בגדר חבלות רבות, ואף פורקו חלקים ממנה. המשיבים מציינים כי מחבל שנתפס לאחרונה במרכז ירושלים בטרם הספיק לבצע פיגוע התאבדות מסר בחקירתו שנכנס לירושלים דרך אזור ביר נבאללה. לפיכך, ולנוכח הצורך הביטחוני הדוחק, הוחלט על הקמתה של הגדר הקבועה. המשיבים עומדים על כך שבניית הגדר הקבועה לא תגרום נזק ממשי לעותרים, בהתחשב בעובדה שממילא קיימת במקום גדר זמנית האמורה למנוע את המעבר לירושלים. הקמת הגדר הקבועה אינה כרוכה בפגיעות נוספות בקרקעות. מכל מקום, וודאי שאין לדבר על נזק בלתי הפיך שייגרם לעותרים. אם תתקבל העתירה, יחזירו המשיבים את המצב לקדמותו. עבור נזק שלא ניתן יהיה להחזיר לקדמותו, ישולמו פיצויים.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין הבקשה להידחות. העותרים לא הצביעו על כל נזק ממשי או בלתי הפיך אשר עשוי להיגרם להם כתוצאה מבנייתה של הגדר הקבועה. ומנגד, המשיבים הצביעו על הצורך הביטחוני הדוחק בהקמתה של הגדר הקבועה, לנוכח נחיתותה הביטחונית של הגדר הזמנית. בנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות. המשיבים רשאים להקים הגדר הקבועה. כמובן, אין בכך כדי להביע כל עמדה לעניין העתירה לגופה.