בג"ץ 4291/03 נועם פדרמן נ. היועץ המשפטי לממשלה

בקשת העותר היא כי המשיבים 2-1 יפתחו בהליכי חקירה והעמדה לדין של המשיב 3, שבמועד הגשת העתירה כיהן כראש ממשלה ברשות הפלסטינית, וזאת בחשד לביצוע עבירה לפי חוק איסור הכחשת שואה. טענת העותר היא, כי בספר מפרי עטו של המשיב 3 נכללו דברים שיש בהם משום הכחשת השואה.

עיינו בתשובת המשיבים 2-1 והאזנו לטיעון על-פה מפי העותר. לצורך ההכרעה נניח כי המשיב 3 אכן כתב בספרו את הדברים שמייחס לו העותר. הנחה זו טעונה זהירות, שכן העותר לא טרח לצרף לעתירתו עותק מספרו של המשיב 3, ואף לא עותק מצולם מן הדפים הרלוונטיים בו. אם אמנם כתב המשיב 3 בספרו את הדברים המיוחסים לו בעתירה, כי אז אכן יש בדברים משום הכחשת השואה.

ברם, עיקר טענתם של המשיבים 2-1 לפנינו הוא, כי ההכרעה בבקשת העותר, לפתוח בהליכי חקירה והעמדה לדין של המשיב 3, אינה בגדר הכרעה משפטית גרידא, אלא הכרעה המחייבת התחשבות בשיקולים לבר-משפטיים, שבנסיבות העניין הנדון גדול כוחם להכריע את הכף.

נחה דעתנו, כי אין עילה מוצדקת להתערבות בית-המשפט בהחלטת המשיבים 2-1. אין זאת הפעם הראשונה שבית-משפט זה מתבקש להורות על העמדתם לדין של אישים בעלי מעמד ברשות הפלסטינית. בכל המקרים הקודמים שבאו לפניו הטעים בית-המשפט, כי ליבת הסוגיה שדרישה זו מעוררת היא מדינית-פוליטית ולא משפטית. עם כל הביקורת שבה מוטל על מדינת ישראל להתייחס להתבטאויות מכחישות שואה - ויהא המתבטא אשר יהא - אין בעתירה שלפנינו כדי להצדיק הכרעה שונה מבעבר. אף כאן המדובר במי שהיה נושא משרה מן המעלה הראשונה ברשות הפלסטינית, וברי לכל בר-דעת כי היענות לדרישת העותר עלולה הייתה להסב נזק לעניינה של המדינה. נמצא כי בהחלטת המשיבים 2-1, שלא להיענות לדרישת העותר לא נפל פגם של חוסר סבירות העשוי להקים עילה להתערבות בהחלטה.

העתירה נדחית.