בג"ץ 4299/18 דוד בלומברג נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופטת ד' ברק-ארז :

1.

העתירה שבפנינו מכוונת לשחרורו של העותר ממעצר שבו הוא נתון מכוח ההוראות הקבועות בחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה ).

רקע רלוונטי

2.

ביום 17.11.2016 נעצר העותר בישראל על יסוד בקשת הסגרה של ממשלת צרפת לשם ריצוי יתרת עונשי המאסר שהושתו עליו בגין עבירות כלכליות שבהן הורשע, וכן על מנת להעמידו לדין בגין עבירת בריחה ממשמורת.

3.

על פי בקשת ההסגרה, העותר נדון בבית משפט בצרפת ל-30 חודשי מאסר לאחר שהורשע בביצוע עבירות שונות, ובהן עבירות של הלבנת הון ושימוש במסמך מזויף (להלן: ההליך הראשון ). עוד צוין בבקשת ההסגרה, כי בעודו מרצה שם את עונש המאסר האמור הורשע העותר על-ידי בית משפט בצרפת בתיק נוסף בעבירה של ניסיון מרמה, ונדון לעוד שנת מאסר. על-פי בקשת ההסגרה, ביום 24.11.2015, לאחר שריצה 16 חודשי מאסר מתוך 30 חודשי המאסר שהוטלו עליו בהליך הראשון, נמלט העותר ולא שב מחופשה להמשך ריצויו של המאסר. בסופו של דבר הגיע העותר לישראל, ככל הנראה דרך איטליה.

4.

עם מעצרו של העותר בישראל נקט המשיב, היועץ המשפטי לממשלה, בהליך להכרזתו של העותר כבר-הסגרה, והגיש בצדה בקשה לעצור את העותר. ביום 28.11.2016 נתן בית המשפט המחוזי בירושלים החלטה שבה הורה על מעצרו של העותר עד להחלטה בעניין

ההסגרה ( מ"ת 56590-11-16, השופט מ' סובל ).

5.

ביום 4.9.2017 החליט בית המשפט המחוזי בירושלים להכריז על העותר כבר-הסגרה לצרפת. כמו כן, בית המשפט המחוזי הורה על החזקתו של העותר במעצר עד להסגרתו בפועל ( תה"ג 56517-11-16, השופט מ' יועד הכהן ).

6.

ביום 15.10.2017 הגיש העותר ערעור לבית משפט זה על החלטתו של בית המשפט המחוזי להכריז עליו כבר-הסגרה (ע"פ 7835/17). הדיון בערעור קבוע ליום 9.10.2018.

7.

להשלמת התמונה יצוין כי במהלך שהותו של העותר במעצר בישראל – הן לפני שניתנה ההחלטה להכריז עליו כבר-הסגרה והן אחריה – הוא הגיש מספר בקשות לעיון חוזר בהחלטות המעצר נגדו. בקשות אלה נדחו. גם העררים

שהגיש העותר על החלטות הדחייה נדחו או נמחקו בהמלצת בית המשפט (ראו: בש"פ 9753/16 מיום 25.12.2016; בש"פ

2466/17 מיום 9.4.2017; בש"פ 1439/18 מיום 25.2.2018).

טענות הצדדים

8.

העתירה דנן מכוונת כנגד מעצרו של העותר והוא בחר להכתירה כעתירה למתן צו "הביאס קורפוס". העותר טוען כי הוא נתון במעצר בלתי חוקי מן הטעם שפרק הזמן שבו הוא שוהה במעצר בישראל חורג מפרק הזמן שנותר לו לריצוי בצרפת, אם יוסגר אליה, בגין העבירות שבגינן נשפט. העותר טוען אפוא כי יש לשחררו מן המעצר – באופן מלא, ולמצער במתכונת של חלופת מעצר.

9.

המשיב סבור כי דין העתירה להידחות על הסף, ואף לגופה. המשיב מציין כי הטענות שהעלה העותר כבר נדונו ונדחו בהליכים שונים שהתנהלו בעניינו, ובכלל זה בבקשות שהגיש לעיון חוזר בהחלטת מעצרו, ומכאן שאין כל הצדקה לשוב ולבחון אותן במסגרת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. המשיב מוסיף וטוען כי דין הבקשה להידחות על הסף גם מן הטעם שהעותר לא הזכיר את ההליכים הקודמים בעתירתו. טעם נוסף לדחיית העתירה על הסף, כך נטען, הוא שבפני העותר עומד סעד חלופי בדמות העלאת טענותיו בערעור הפלילי התלוי ועומד בשאלת הסגרתו או במסגרת בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטות הנוגעות למעצרו. לבסוף, ולמעלה מן הצורך, המשיב טוען כי העתירה כוללת טענות שאינן נכונות במישור העובדתי והמשפטי, ובהן שגיאות בחישובו של פרק הזמן שנותר לעותר לרצות בצרפת על פי פסקי הדין שניתנו נגדו.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.

11.

בפתח הדברים ראוי לציין כי יש ממש בטענת המדינה כי ההליכים הקודמים בעניינו של העותר לא זכו לאזכור ראוי בעתירה. הדברים מקבלים משנה תוקף בהתחשב בכך שבאותם הליכים הקודמים העלה העותר טענות דומות לאלה שהוא מעלה כעת בעתירה דנן במסגרת דיונית שונה, עובדה אשר אף מלמדת על כך שהגשת עתירה לבית משפט זה אינה ההליך הראוי ביותר לבירור טענותיו. בהקשר זה, ראוי להזכיר כי אי פירוט של מכלול העובדות הרלוונטיות לעתירה, ובכלל זה אי גילוי של הליכים קודמים רלוונטיים, עשוי להוות טעם עצמאי לדחייתה על הסף (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 386-384 (2017) (להלן: ברק-ארז )).

12.

מכל מקום, כמצוין לעיל, הטעם העיקרי לדחיית העתירה במקרה דנן הוא העובדה שלעותר עומד סעד חלופי. בעת הזאת, העותר מוחזק במעצר מכוח סעיף 15 לחוק ההסגרה אשר קובע כדלקמן: "מבוקש שהוכרז בר-הסגרה רשאי בית המשפט לצוות על החזקתו במשמורת עד להסגרתו, אם לא בוטלה ההכרזה בערעור או על פי סעיף 19". בהתאם לסעיף זה הורה בית המשפט המחוזי, אשר הכריז על העותר כבר-הסגרה, על מעצרו של העותר עד להסגרתו. מעצרו של העותר לפי החלטה זו כפוף, לעניין האפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר, להוראות הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) (ראו: סעיף 1(ג) לחוק המעצרים; בש"פ

8523/07 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 4 (18.10.2007)). אם כן, העותר רשאי לפנות לבית המשפט שנתן את החלטת המעצר בבקשה לעיון חוזר "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה" (סעיף 52(א) לחוק המעצרים). לפיכך, ככל שאכן קיים טעם בעיון חוזר בהחלטת המעצר, מחמת שינוי נסיבות או חלוף זמן, על העותר להעלות את הטענות בעניין זה בפני בית המשפט המחוזי, כפי שעשה בעבר.

13.

לבסוף, יש להבהיר כי העתירה דנן אינה מסוג "הביאס קורפוס" – הן משום שעתירה מסוג זה אינה מיועדת להחליף את סדרי הדין הפליליים הרגילים, והן משום שאין מדובר במעצר שאינו חוקי מעיקרו (ראו: ברק-ארז , בעמ' 70-64).

14.

סוף דבר: דין העתירה להידחות. במידה רבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.