בג"ץ 434/98 טריטיום מאגרי מידע בע"מ נ. שרת התקשורת

בפני בקשה מטעם העותרת למחיקת העתירה ולחיוב המשיבה בהוצאותיה.

ביום 20.1.98 הגישה העותרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק לאחר קבלת הודעת המשיבה על עיכוב מתן רשיונות בעקבות שימוש שלא כדין שנעשה ברשיונות אשר ניתנו בעבר.

ביום 30.3.99 ניתן צו על תנאי.

ביחס עם זאת, הורה בית המשפט למשיבה לבדוק את התקנות החדשות ובמהלך תקופה של שישים הימים לתת לעותרת תשובה סופית.

בתשובותיה, הודיעה המשיבה לבית המשפט, כי ביום 19.5.98 ניתן לעותרת תקופה של שישים הימים לתת לעותרת תשובה סופית.

בתשובותיה, הודיעה המשיבה לבית המשפט כי ביום 19.5.98 ניתן לעותרת רשיון מיוחד זמני, ובכך התבקשה דחיית העתירה.

בעקבות הודעת המשיבה, הגישה העותרת בקשה זו.

לטענתה, הגשת העתירה לא היתה מיותרת והרשיון המיוחד ניתן לה שבעה חודשים לאחר שהגישה בקשה לרשיון ובחמישה חודשים לאחר שבאת-כוח שלה פנתה לראשונה למנכ"ל משרד התקשורת.

לטענת העותרת, היה צידוק מלא להגשת העתירה מפני שעד היום טרם שונו התקנות העוסקות בתנאים למתן רשיון והגשת העתירה היא שהניעה את המשיבה להיענות לבקשה.

המשיבה מתנגדת לחיובה בהוצאות.

לטענתה, הטיפול בבקשתה של העותרת בוצע בצורה עניינית וסבירה ללא אפליה, תוך בדיקה קפדנית, אשר ארכה זמן רב, וזאת בעקבות שינוי מהותי במדיניות מתן רשיונות בתחום 057.

המשיבה מוסיפה, כי במהלך תקופת הבדיקה, התנהלו בין משרד התקשורת לבין העותרת מספר שיחות טלפון ומפגשים בעניין הטיפול בבקשה.

לטענת המשיבה, לעותרת אין ולא היתה זכות קנויה לקבלת רשיון ואף לא זכות קנויה כנגד שינוי המדיניות.

בנוסף, טוענת המשיבה כי החליטה להתחשב במצבה המיוחד של העותרת ולהעניק לה את הרשיון מהסיבה, שפנתה בבקשה בזמן ביניים - טרם שינוי המדיניות.

על פי הקריטריונים שנקבעו בבג"ץ 842/93, שייך סלימן אל נסאסרה נגד שר הבינוי והשיכון ואח' , פ"ד, כרך מח, חלק רביעי, 217,

זכאית העותרת להחזר הוצאות הגשת העתירה.

מהעתירה על נספחיה עולה, שממועד הגשת הבקשה לקבלת הרשיון (27.10.97) ועד למתן ההחלטה על ידי המשיבה על עיכוב מתן רשיונות (חודש יונאר 1998), פנתה העותרת למשיבה על ידי המשיבה על עיכוב במתן רשיונות (חודש ינואר 1998), פנתה העותרת למשיבה, בעצמה ובאמצעות בא כוחה פעמים רבות. רק לאחר מתן צו בית המשפט, ביום 8.6.99 נשלחה תשובת המשיבה כי העותרת קיבלה רשיון מיוחד זמני.

לאור העובדה שרק לאחר הגשת העתירה קיבלה העותרת תשובה עניינית, ואף מבוקשה ניתן לה, לאחר שקודם לכן לא עלה בידה לקבל תשובה של ממש, זכאית העותרת להוצאות.

לפיכך, אני מורה על מחיקת העתירה ולחייב את המשיבה בהוצאות העותרת ושכר טרחת עורכת-דינה בסכום של 5,000 ש"ח.