בג"ץ 4346/18 עיזבון המנוח נאג'י עבד אללטיף עזאם היבי ז"ל באמצ נ. האופוט

1.

בעתירה שלפנינו מלינה העותרת על השיהוי בטיפול המשיב, האפוטרופוס לנכסי נפקדים (להלן: האפוטרופוס ), בבקשתה "להנפקת תעודת שחרור תמורת זכויותיו של אביה המנוח, בהתאם להוראות סעיפים 28 ו-29 לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950" (להלן: החוק ) – אשר נשלחה לראשונה לאגף לנכסי נפקדים במשרד האוצר ולרשות מקרקעי ישראל (להלן: הרשות ) כבר ביום 31.1.2016.

זמן קצר לאחר שהבקשה נשלחה – והאפוטרופוס אישר את קבלתה, ומסר כי העביר אותה "להתייחסות גורמים רלבנטיים מחוץ למשרדנו" – הגישה העותרת לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה לשחרור תמורת הזכויות ולתשלום פיצויים. ביום 4.6.2017 נמחקה התביעה, לבקשת העותרת, על רקע הסכמת הצדדים כי העותרת תפנה לרשויות בבקשת שחרור מתאימה. ארבעה ימים לאחר מכן, מסר האפוטרופוס לעותרת כי בקשתה הועברה להתייחסות הרשות – האמונה על "הטיפול המקדים" בבקשות שחרור עובר להעברתן לדיון בפני הוועדה המיוחדת הפועלת מכוח סעיף 29 לחוק (להלן: הוועדה המיוחדת ) – כבר ביום 18.2.2016, "וטרם התקבלה תגובתם". במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר 2017 עדכנה הרשות כי "הוזמנה בתיק שומה", וכי "בקבלת השומה נתקדם עם הכנת התיק לוועדה". העותרת שבה ופנתה לרשות בראשית חודש מרץ 2018, אך מאז ועד הגשת העתירה – ביום 3.6.2018 – לא זכתה לתשובה כלשהי. לטעמה, העיכוב בהחלטת האפוטרופוס, למרות שהמציאה את "כל הדרוש לצורך הצדקת הנפקת תעודת שחרור", פוגע בזכויותיה, ומנוגד לעקרונות יסוד של המשפט המינהלי.

בתגובתו המקדימה, שהוגשה ביום 30.7.2018, טען האפוטרופוס כי הטיפול בבקשת העותרת התעכב נוכח קשיים אובייקטיביים הנוגעים לזיהוי החלקות הרבות בהן היא עוסקת, כמו גם בשל עומס פניות חריג לרשות. לטענתו, רק ביום 10.7.2018 – למעלה מחודש ימים לאחר הגשת העתירה – הועברה לרשות השומה שהוזכרה בתשובותיה לעותרת, אלא שאז התברר כי קיים צורך בקבלת מסמכים והבהרות שונים, כמפורט במכתב שנשלח לעותרת ביום 25.7.2018 (להלן: המכתב ). שעה שהעותרת טרם המציאה את המסמכים הנדרשים, סבור האפוטרופוס כי "אין מקום שבית המשפט הנכבד יידרש לסוגיה נושא העתירה, לכל הפחות, בשלב זה". בשולי תגובתו, ציין האפוטרופוס כי הליכי המינוי של חברי הוועדה המיוחדת החדשים "עתידים להסתיים בקרוב", ומסר כי אם העותרת תמציא את החומר הדרוש בקשתה תובא לדיון בוועדה "בהקדם האפשרי".

בתשובתה, שהוגשה לבסוף ביום 3.1.2019, דחתה העותרת את טענות האפוטרופוס בדבר העומס המוטל על הרשות וקשיי הזיהוי האובייקטיביים. לדידה, המסמכים הדרושים הומצאו עוד לפני הגשת העתירה – כפי שמעידה גם החלטת הרשות להזמין שומה לנכסים הרלוונטיים – ואין להשלים עם השיהוי המתמשך בקבלת החלטת הרשות המוסמכת.

2.

בעקבות קבלת התשובה, נדרש האפוטרופוס לעדכן "לגבי התקדמות הטיפול בעניינה של העותרת – בין היתר, על רק האמור בבקשות הארכה המוסכמות שהוגשו מטעמה". בהודעתו, שהוגשה ביום 14.1.2019, מסר האפוטרופוס כי לאחר הגשת התגובה המקדמית השלימה העותרת את החסר, וכי בקשתה "הבשילה וניתן להכינה לקראת העברתה לדיון בפני הוועדה המיוחדת". דא עקא, בפני העותרת ניצב כעת מכשול חדש: הליך מינוי ההרכב החדש של הוועדה – שבחודש יולי 2018 העריך, כזכור, האפוטרופוס כי הוא עתיד להסתיים "בקרוב" – מתעכב, ובנסיבות אלה אין אפשרות חוקית לקדם בשלב הזה את הטיפול בבקשתה.

עם זאת, מן ההודעה עולה כי הליך המינוי מתקדם – וחזקה שייעשה בעניין זה כל מאמץ, בכפוף לאילוצי תקופה זו על פי דין.

3.

נוכח תמונת המצב העדכנית שהציג האפוטרופוס – ממנה עולה כי הטיפול בבקשת העותרת מתעכב כעת בשל ההמתנה למינוי הוועדה המיוחדת על ידי הממשלה – לא ניתן עוד להידרש לעתירה במתכונתה הנוכחית. סעיף 29 לחוק מונע מן האפוטרופוס להפעיל את הסמכות מושא העתירה, "אלא אם באה על כך [...] המלצה של ועדה מיוחדת שתמונה על ידי הממשלה". משמע – בהעדר ועדה כזו, ידי האפוטרופוס כבולות, והוא אינו רשאי להיעתר לבקשת העותרת (ראו והשוו בג"ץ 4713/93 גולן נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים , פ"ד מח(2) 638, 648-649 (1994)). אכן, אפשר שבידי העותרת לתקוף את השתהותה-לכאורה של הממשלה במינוי הוועדה המיוחדת, אלא שהממשלה כלל אינה צד להליך דנן – ובוודאי שלא הונחה בעתירה תשתית המאפשרת דיון בסוגיה.

4.

אשר על כן, העתירה נמחקת – תוך שמירה על טענות אפשריות של העותרת במישור מינוי הוועדה. אין צו להוצאות.