בג"ץ 4349/00 מדינת ישראל נ. משה זגורי

1.בפני שתי עתירות שהגישה המדינה; באחת, מתבקש בית המשפט להורות על הארכת מעצר (רביעית) של הנאשם ב90- ימים נוספים, החל מיום 19.6.00; באחרת, עוררת המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.6.00 לשחרר את המשיב בחלופת מעצר. החלטה אחרונה זו ניתנה במסגרת בקשה לעיון חוזר אשר הוגשה על ידי המשיב. שתי הבקשות דורשות עיון מחודש בנסיבות המקרה, בנסיבותיו של המשיב ובמצבו של ההליך המתנהל כנגדו בבית המשפט המחוזי בחיפה. על כן הוחלט, בהסכמת בעלי הדין, כי שתיהן יידונו יחדיו.

למשיב מיוחסות עבירות חמורות של קשירת קשר לביצוע שוד, שוד בנסיבות מחמירות, רצח והצתה. לפי המתואר בכתב האישום, בתמצית, המשיב תכנן עם חברו, מוריס אלגריסי, לבצע שוד של חלפן כספים. במהלך השוד ירה המשיב שלושה כדורים בחלפן הכספים והרגו. לאחר מכן, העבירו המשיב ומוריס אלגריסי את גופת המנוח לרכבו והסיעו אותה בסיועו של אדם שלישי, אבישי לוי, ליער נורית שבגלבוע. שם הציתו את רכבו של המנוח ואת גופתו שבתוכו.

במהלך החקירה חתם מוריס אלגריסי על הסכם עם התביעה והפך לעד מדינה. אבישי לוי נתן מספר הודעות חוץ בחקירותיו במשטרה. בתחילה הודה בחלקו בארוע, אולם לאחר מכן חזר בו וטען שההודעות-הודאות הוצאו ממנו תחת לחץ, פיתוי ובתחבולות. לטענתו הן שקריות. אלה, בין יתר העדויות, הן הראיות שיעמדו בפני בית המשפט אשר יצטרך להכריע במשפטו של המשיב. ניתן להוסיף ולאמור, כי שתי אלה הן העדויות המרכזיות כנגד המשיב.

2.לטענת המשיב, אשר התקבלה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי במסגרת העיון החוזר, נפל דבר ביום 26.5.2000. במועד זה נתן כבוד השופט ג'רג'ורה מבית המשפט המחוזי בחיפה את הנימוקים להכרעת דינו במשפטו של אבישי לוי, השותף השלישי. בהכרעת דינו החליט לזכותו מהאשמה שיוחסה לו. מסמך זה, האוחז שלושים עמודים, מכרסם, לטענת המשיב, באופן משמעותי בראיות התביעה. מוסכם על הכל כי אין פסק דינו של השופט ג'רג'ורה מהווה ראיה קבילה לכשעצמו במשפטו של המשיב. אולם, תרומתו לעניין מעצר המשיב מתבטאת בקיומה של אמירה ברורה של בית משפט לגבי משקלן הסגולי של הראיות המרשיעות, עליהן לא היה בית המשפט שם מוכן לסמוך. יצויין ויובהר, אמירתו של בית המשפט מפי השופט ג'רג'ורה אינה בבחינת "סוף פסוק" לגבי אבישי לוי. המדינה הגישה ערעור על פסק דינו, ויחלוף זמן עד אשר ערעור זה יתברר.

טענת המשיב היא, שעד המדינה אלגריסי, אשר הפליל בנשימה אחת הן את המשיב והן את אבישי לוי, נקבע על ידי השופט ג'רג'ורה כלא אמין. זאת בנוסף לנימוקיו של השופט ג'רג'ורה, לפיהן הודאתו של אבישי לוי עצמו במשטרה אינה אמינה. מוסיף המשיב וטוען, כי על אף שפסק דינו של השופט ג'רג'ורה אינו ראיה קבילה במשפטו של המשיב ועל אף שאינו פסק דין חלוט, פסק דינו של השופט ג'רג'ורה מהווה, בכל זאת, כרסום של ראיות התביעה.

3.השאלה הנשאלת היא, האם לנוכח פסק הדין במשפטו של אבישי לוי והראיות שנשמעו במשפטו, עדיין מצויות "ראיות לכאורה" להוכחת אשמתו של המשיב, ואלה לא כורסמו במידה המצדיקה חלופת מעצר למשיב במקום המשך מעצרו עד תום ההליכים.

ההלכה המנחה באשר למובנה של התיבה "ראיות לכאורה" ניתנה בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133. להלן קטע מפסק דינו של הנשיא אשר היה מוסכם עלי אז ויש בו כדי לחדד את העניין שבפנינו:

"המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי. אכן, לעתים קרובות חומר החקירה הקיים אינו כליל השלמות. גירסאות העדים, שעליהן סומך האישום, לעתים קרובות אינן תואמות זו לזו. אפשר אף שיש בו עדויות סותרות. לעתים העדויות ניתנות לפירושים שונים. לא פעם תתעוררנה שאלות שהעדויות אינן משיבות עליהן. אין בכל אלה בלבד כדי לשלול את ערכן כ"ראיות לכאורה להוכחת האשמה". אמת, בשל אותן סתירות ושאלות יתכן וקיים עתה ספק סביר באשמת הנאשם, אך קיומו של ספק סביר עכשוי באשמת הנאשם אינו שולל מהראיות את אופיין הלכאורי. השאלה הינה אם אותן סתירות ושאלות - לאחר שיעברו את כור ההיתוך של המשפט עצמו - יוכלו לשמש בסיס להרשעת הנאשם. אם יש בהן פוטנציאל ראייתי זה כי אז הן מהוות "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" (שם, סעיף 18 לפסק דינו של הנשיא א' ברק).

הראיות שהוצגו בפני מעלות שאלות, תמיהות ותהיות לגבי חלקו של המשיב בפרשה זו. אלה עולות גם מהראיות שהביאה התביעה, אולם, מנגד, הן עולות גם מטענות שונות שבפי המשיב. עיינתי ארוכות בחומר הרב שהונח בפני ובחנתי לעומקן את טענות הצדדים. אכן, השתכנעתי שחל שינוי כלשהו בתמונה הכוללת של חומר הראיות. ברם, איני סבור ששינוי זה יש בו משום כרסום בדרגה כזו שנשמט הפוטנציאל הראייתי באופן אשר יצדיק את שחרור המשיב בערובה.

4.בא כוחו של המשיב טען לשלושה רבדים שונים המכרסמים בחומר הראיות. האחד, האליבי של אבישי לוי וניתוח ציר הזמן באותו יום בו מיוחס למשיב כי ביצע את העבירות. השני, אי האמינות לכאורה של עד המדינה. והשלישי, אמינותו לכאורה של אבישי לוי במשפטו, על פיה הודאתו במשטרה אינה אמת. אין זו המסגרת והזמן המתאימים לקביעת ממצאים על פי חומר הראיות שבפני. אוכל לומר רק את הדברים הבאים באשר לטענות בא כוחו של המשיבים. ראשית, ניתוח ציר הזמן וטענת האליבי שבפי המשיב אינם כה חד משמעים. הצדדים חלוקים לגבי מועדי ההתרחשויות ומהירויות נסיעה, דבר אשר יוכרע בבוא העת במהלך המשפט. הוא הדין גם באשר לאמינות או אי אמינות גירסות אבישי לוי ומוריס אלגריסי עליהן סומכת התביעה. גם בהן לא נמצאו הליקויים היסודיים המבטלים את כוחם הראייתי. גם לגביהם יכריע בית המשפט לאחר שישמע כל הראיות ולאחר שיתרשם מהעדים אשר יופיע בפניו. התקיימו, איפוא, בנסיבות העניין "ראיות לכאורה" המחייבות (לנוכח מסוכנותו שלא נסתרה) את מעצרו של המשיב.

5.השאלה השניה בה עלי להכריע היא, האם במקרה דנן ניתן לנקוט באמצעי מסוג חלופת מעצר? התארכות משפטו של המשיב שנגזרה עליו שלא מרצון בשל ההמתנה לסיום ההליכים במשפטו של אבישי לוי, בהחלט מהווה שיקול משמעותי במסגרת זו. כאמור לעיל, זו בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב.

נקודת המוצא היא שהמשיב מואשם ברצח בכוונה תחילה. עבירה אשר חלה לגביה חזקת המסוכנות. יתרה מכך, נדירים ביותר הם המקרים שבית משפט יורה על חלופת מעצר של מי שנאשם בעבירה כה חמורה. מקרה חריג כאמור נדון בבש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 523, ואין אלא להביא את דברי חברתי השופטת בייניש היפים גם לענייננו:

"אכן, רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, שהיא החמורה שבעבירות. מטבע הדברים, אדם המסוגל לבצע רצח, מסוכן הוא לבטחון הציבור, וקשה ביותר להפריך חזקת מסוכנות זו. אדם שאינו בוחל אף בפגיעה בערך הבסיסי והאוניברסאלי של קדושת החיים, אינו ראוי לאמון שהחברה נותנת באדם המשוחרר בערובה - שיקיים את תנאי שחרורו. מקום בו לכאורה הנאשם רצח אדם - אין להניח כי צווי בית המשפט יהיה בהם להטיל עליו מורא. את הסיכון מפניו של הנאשם שפגע בערך הנעלה מכל הערכים - יש להטיל על הנאשם ולא על סביבתו. זאת ועוד, אדם הנאשם בעבירה שדינה מאסר עולם חובה, אף אינו נתון למוראו של עונש נוסף בגין עבירות שיבצע בעת היותו משוחרר בתנאים. משיודע הנאשם כי אם יורשע, דינו לכלות ימיו בין כתלי בית הסוהר - ספק רב אם יש דבר שירתיעו מלחזור על מעשיו כדי להימלט מן הדין או למען מטרה אחרת.

עם זאת, משקבע המחוקק כי גם בעבירות שדינן מאסר עולם חובה יש לבחון את הסיכון הנשקף מהנאשם, ואם ניתן הדבר יש לנסות להשיג את מטרת המעצר בחלופה - הרי שלימדנו כי גם לכלל זה יש חריגים. חריגים אלו - מעטים ונדירים ככל שיהיו - מחייבים אותנו לבחון בכל מקרה לגופו האם הנאשם בעניין בו אנו דנים אינו בא בגידרם".

כאמור, המשיב מואשם בתכנון מוקדם של מעשה שוד שהוביל לרצח בצוותא חדא עם חבריו; לאחר ביצוע הרצח מיוחס לו שניסה להעלים את הגופה והציתה יחד עם מכוניתו של המנוח ביער "נורית" שבגלבוע. עוד יודגש, כי מיוחס למשיב שהוא-הוא המבצע העיקרי של מעשה הרצח. ולא זו אף זו, מעבר לנסיבות המקרה חשובים גם נסיבותיו ועברו הפלילי המכביד של המשיב. גיליון הרשעותיו אוחז אוסף נכבד ובו גם עבירות חמורות של אלימות ותקיפה, סמים מסוכנים, איומים ועוד. יתר על כן, מורא הדין אינו ידוע לו באשר, בין היתר, נזקפו לחובתו עבירות של בריחה ממשמורת, הטרדת עד והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. נוכח אלה, ובשים לב לעונש הכבד אשר צפוי למשיב באם יורשע, מסוכנותו של המשיב מזדקרת לעיני כל ואיני סבור שראוי הוא לאמונו של בית המשפט במסגרת חלופת מעצר.

בהתחשב בכך ובהתחשב בעובדה שמשפטו של המשיב התארך מנימוקים הקשורים בצורך להמתין עד גמר משפטו של אבישי לוי, יש לדעתי לקבל את עתירת המדינה, הן בעררה על ההחלטה מיום 20.6.00 לשחרר את המשיב בחלופת מעצר, והן להארכת מעצרו של המשיב. מעצרו של המשיב מוארך בזה בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 388/98 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מהשניים.