בג"ץ 435/19 דפנה בנאי ו-39 עותרים נוספים נ. מפקד פיקוד מרכז

השופט מ' מזוז :

1.

עתירה זו עניינה טענת העותרים כי יש לבטל את ההכרזה על שטח האש 903 (להלן: שטח האש ) ועל הכרזת שמורת הטבע אום זוקא שבבקעת הירדן (להלן: שמורת הטבע ) , וזאת כנטען עקב כך שבשנתיים האחרונות הוקמו מבנים בלתי חוקיים בשטח האש ובשמורת הטבע על ידי ישראלים, הנהנים מאבטחה על ידי חיילי צה"ל תוך מניעת כניסתם של פלסטינים וישראלים אחרים לשטחים אלה. נטען כי בנסיבות אלה איבדו ההכרזות את תוקפן, וכי למעשה מלכתחילה לא היה מקום להכרזות אלה.

2.

בתגובה שהוגשה לעתירה מטעם המשיבים הובהר כי שטח האש הוכרז עוד בשנת 1972, מכוח סמכותו של המשיב 1 לפי תחיקת הביטחון, והוא משמש עדיין כשטח אש פעיל, בעל חשיבות וחיוניות מיוחדת מטעמים שונים שפורטו. שמורת הטבע הוכרזה אף היא לפני שנים רבות, עוד בשנת 1983, בשל מאפיינים טופוגרפיים ואקולוגיים ייחודיים של השטח, ומאפיינים אלה מצדיקים את המשך ההכרזה גם כיום. עוד צוין כי הכניסה לשטח השמורה פתוחה בפני שתי האוכלוסיות, הפלסטינית והישראלית, במידה שווה, בכפוף לתיאום מראש.

אשר למבנים, צוין כי לא מדובר ביישוב חוקי אלא בבניה בלתי חוקית (מאחז בלתי חוקי) של מבנים שהוקמו בשנת 2017 על אדמות מדינה בתוך שטחי השמורה, אך מחוץ לשטח האש, למעט מבנה אחד המצוי "בשולי שוליו" של שטח האש (כ- 23 מ' משולי שטח האש). נטען כי נגד מבנים אלה ננקטו הליכי אכיפה שונים, ובמהלך השנים 2018-2017 נהרסו מספר מבנים ואף נתפס ציוד, אך נותרו עדיין שמונה מבנים, שגם נגדם ננקטו הליכי אכיפה אשר טרם הגיעו לכלל מיצוי.

לטענת המשיבים, אין בבניה בלתי חוקית זו כדי להשפיע על תוקף ההכרזות, וכי הצידוק לקיומן עדיין רלבנטי כיום, ואף במשנה תוקף. בשטח האש מתקיימים אימונים אינטנסיביים של כוחות צה"ל, ובשל מיקומו והטופוגרפיה המאפיינת אותו הוא שטח אש הכרחי בעל חשיבות וייחודיות שאין לו תחליף. לענין שמורת הטבע, צורפה חוות דעת רשות שמורות הטבע והגנים מחוז יהודה והשומרון באשר לחשיבות הרבה של שימור ההכרזה על השמורה.

3.

דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה.

אכן, מתפקידן ומחובתן של הרשויות לפעול נגד בניה בלתי חוקית, אך אין בין זה לבין הסעד המבוקש על ידי העותרים ולא כלום. העותרים לא עותרים נגד פעולה או מחדל כאלה או אחרים בנוגע לאמצעי האכיפה שנקטו המשיבים נגד הבניה הבלתי חוקית, והמחזיקים במבנים גם לא צורפו כמשיבים לעתירה. העותרים ביקשו כאמור לבטל את ההכרזות של שטח האש ושמורת הטבע. לסעד זה אין כל קשר רציונאלי לעובדה כי בשטח השמורה בוצעה בניה בלתי חוקית.

4.

יצוין כי לאחר שמיעת טענות באי כוח הצדדים הצענו לעותרים לחזור בהם מהעתירה, אך הם עמדו על קבלת פסק דין.

5.

אשר על כן העתירה נדחית.

העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך כולל של 10,000 ₪.