בג"ץ 4364/17מוחמד חוגיראת נ. ניצבת גילה גמליאל ר' אמ"ש משטרת ישראל

השופט נ' סולברג:

1.

העותר, בן העדה הבדואית שהתנדב לשרת בצה"ל, הועבר לשרת את שירותו הצבאי במשטרת ישראל, במחוז חוף (לפי סעיף 24א לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986). לטענתו, ביום 27.4.2017 נלקחה ממנו תעודת השוטר, נמסר לו צו התייצבות לצה"ל, וזאת ללא התראה ומבלי שניתנה לו זכות טיעון. העותר טוען כי ההחלטה לגופה שגויה וחסרת ביסוס.

2.

המשיבים הבהירו כי הרקע להחלטה על הפסקת שירותו של העותר במשטרה, והחזרתו לשירות צבאי רגיל, נבעה מחקירת מח"ש נגד העותר, בחשד שחתם על חוזה שכירות פיקטיבי על מנת לקבל סיוע כספי. התיק הפלילי נסגר מחוסר עניין לציבור, ועניינו של העותר הועבר לבחינה משמעתית. לאחר שהדבר נבחן על-ידי הגורמים הרלבנטיים במשטרה, פנתה המשטרה בהמלצה לצה"ל, להחזיר את העותר לשורות הצבא עד לסיום שירותו. הגורמים המוסמכים בצה"ל קיבלו את המלצת המשטרה והעותר הוחזר לשירות צבאי.

3.

המשיבים מדגישים כי הליך קבלת ההחלטה ידוע היה לעותר ולמפקדיו הישירים. ביום 30.3.2017 שוחח ראש ענף חקירות מחוז חוף עם העותר, ושמע ממנו על השתלשלות העניינים עובר לחקירתו. סגן מפקד מחוז חוף החליט, חרף התרשמותם החיובית של מפקדיו הישירים ממנו, כי התנהגותו של העותר אינה הולמת את ערכי המשטרה, ולכן המליץ לרמ"ח כוח אדם במשטרה להחזיר את העותר לשירות צבאי. ביום 9.4.2017 פנה סגן קצין זיהוי מחוז חוף אל העותר, שוחח עמו, הודיעוֹ על ההמלצה הנ"ל, ושמע ממנו על השתלשלות העניינים מנקודת מבטו. הוא אף הציע לעותר לכתוב מכתב הסבר שיועבר לגורמים המוסמכים. בהתאם לכך, כתב העותר באותו יום מכתב שנשלח לרענ"ח חוף, לקצין זיהוי מחוז חוף ולקצין אגף משאבי אנוש מחוז חוף. חרף האמור במכתב, הוחלט להמליץ להעביר את העותר לשירות צבאי. כך אכן נעשה, והודעה על החלטה זו נמסרה לעותר ביום 26.4.2017, בה נתבקש להתייצב למחרת היום במטה הארצי לצורך הסדרת חזרתו לצה"ל והשבת תעודת השוטר. באותו יום ביקש העותר להשיג על ההחלטה, באמצעות ראיון עם סגן מפקד מחוז חוף. ביום 27.4.2017 התראיין העותר לפני רענ"ח חוף, ציין את הצטיינותו במשטרה וביקש להישאר בשירות המשטרה. רענ"ח חוף המליץ לסגן מפקד המחוז לקבל את העותר לראיון, אולם סגן מפקד המחוז לא נעתר לבקשה, בהתאם לפקודות המטה הארצי.

4.

השתלשלות העניינים כמתואר מלמדת, לגישת המשיבים, על כך שזכות הטיעון ניתנה לעותר בנסיבות העניין כנדרש, וכי בניגוד לנטען בעתירתו, ההחלטה לא נפלה על כתפי העותר כרעם ביום בהיר. די בכך כדי להגיע למסקנה כי העתירה לוקה בחוסר ניקיון כפיים באופן המצדיק את דחייתה. גם לגוף העניין אין עילה, לדעת המשיבים, להֵעתר לעתירה. לחייל אין זכות מוקנית לעניין קביעת התפקיד ומקום השירות שבו יוצב. סמכות זו נתונה למפקד יחידת מיטב, בהתאם להוראת קבע אכ"א 30-01-04. ההמלצה להשיב את העותר לשירות צבאי ניתנה בהתאם להוראות המשטרה הקבועות בנוהל אמ"ש 15.02.10 ("החזרת שח"ם לצה"ל"). לרשויות צה"ל ולמשטרה מסור שיקול דעת רחב בעניין זה, והביקורת השיפוטית על החלטות אלו תֵעשה במשורה. לגופה של ההחלטה, הרי שזו נעשתה על סמך הודאתו של העותר בחקירתו במח"ש, אשר בוודאי חוצה את הרף הנדרש לראיה מינהלית לצורך קבלת החלטה שכזו. ההליך התנהל כשורה, כך גם התוצאה, ואין עילה להתערב בהם.

5.

בשולי הדברים ציינו המשיבים כי משהוחזר העותר לשורות הצבא, ומשהוא זכאי לתשלומי משפחה, הוחלט בהחלטה מינהלית על קיצור שירותו, כמקובל במצבים דומים, והוא עתיד לסיים את שירותו ביום 28.8.2017. משכך, נשאל העותר בהחלטתי מיום 13.8.2017 אם לאור לוח הזמנים עודנו עומד על עתירתו. העותר השיב בחיוב, מפני שלדידו ההחלטה ניתנה בחוסר ניקיון כפיים, מתוך כוונה להפוך את העתירה לתאורטית. ההחלטה עלולה לפגוע בעותר במהלך חייו, ומכאן החשיבות שבהכרעה.

6.

לאחר שעיינתי בעתירה על צרופותיה, וכן בתגובת המשיבים, נחה דעתי כי דינה להידחות. מתגובת המשיבים עולה כי בנסיבות העניין ניתנה לעותר זכות הטיעון כדבעי, ולאחריה הוחלט כפי שהוחלט. המשיבים צרפו לתגובתם את מכתבו של העותר מיום 9.4.2017, המלמד כי הצהרתו לפיה לא היה מודע להמלצה להעבירו מן המשטרה עד ליום האחרון, אינה עולה בקנה אחד עם המציאות. יתכן שדי בכך על מנת לדחות את העתירה על הסף, מחמת חוסר ניקיון כפיים; מכל מקום, גם לגופם של דברים ניתנה לעותר זכות טיעון בכתב ובעל-פה. אשר לטענותיו של העותר לגוף ההחלטה, לא מצאתי כי הן מצדיקות להתערב בהחלטה המינהלית של רשויות הצבא. לבד מכך שנטענו בה טענות עובדתיות שזכרן לא בא בפניה הנ"ל בכתב, גם אינני סבור שיש בטענות אלו כדי ללמד על כך שההחלטה חרגה ממתחם הסבירות, באופן המצדיק התערבות שיפוטית מצִדנו.

7.

בשולי הדברים אוסיף, כי אין בידי לקבל את הניסיון שבעתירה לשוות לסוגיה נופך עקרוני, הנוגע להסדרת הפקודות וההנחיות החלות על העברתו של חייל משירות במשטרה לשירות צבאי. כאמור, על הסוגיה חלות פקודות אכ"א צבאיות ונהלי אמ"ש משטרתיים, והעותר לא הצביע על פגם בהם. זכות הטיעון היא מכללי הצדק הטבעי ואינה זקוקה לעיגון בפקודה זו או אחרת, והזכות ניתנה ומומשה במידה מספקת בנסיבות העניין.

8.

לאור האמור, העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות.