בג"ץ 4367/00 פנינה רוזנווסר נ. מינהל מקרקעי ישראל

המבקשים, החוכרים מקרקעין מן המשיב, הגישו כנגדו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה להחזר דמי-היתר עבור תוספות בנייה, שניגבו על-ידי המשיב - לטענת המבקשים, שלא-כדין - עד לסך של 141,370 ש"ח (מן המבקשים 2-1) ו87,710- ש"ח (מן המבקשת 3). המבקשים מבססים את תביעתם, בין היתר, על הטענה שדמי-ההיתר ניגבו מהם בניגוד להחלטה 402 של מועצת המשיב, במשולב עם החלטה 790, שנכנסה לתוקפה לאחר ששילמו המבקשים את דמי-ההיתר.

המבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי בקשה לאישור תביעתם כתובענה ייצוגית.

בית-המשפט המחוזי (השופט אמנון סטרשנוב) דחה את הבקשה, לאחר שקבע כי הטעם העיקרי המצדיק הכרה בתובענה כייצוגית - פתרון הבעיה של תת-אכיפה בתובענות שמשמעותן הכספית לתובעים בודדים היא זניחה והן אינן מספקות תמריץ לתובעים לעמוד על זכויותיהם - אינו חל על תביעת המבקשים, וזאת לנוכח סכומי התביעה הניכרים שכל אחד מן המבקשים תובע, וממילא אינו מצדיק איפוא את הפגיעה בזכותו של הפרט שלא להיכבל להכרעה שיפוטית שלא בחר בה, אם תאושר התובענה כייצוגית. עוד נקבע, כי סיכויי תביעת המבקשים אינם גבוהים במיוחד, בעיקר מכיוון שהמבקשים טוענים כי יש להחיל על עניינם החלטה שקיבלה מועצת המשיב לאחר שכבר שילמו דמי-היתר. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי בעניינם של המבקשים מתעוררות שאלות כגון מניעות ושיהוי, שאינן מתעוררות לגבי תובעים פוטנציאליים אחרים. לבסוף נקבע, כי ממילא אם יינתן פסק-דין לטובת המבקשים, הרי שהמשיב - כרשות מנהלית - יהא מחויב להשוות את מעמדם של חוכרים אחרים לזה של המבקשים, ולהחזיר אף להם דמי-היתר שגבה.

מכאן הבקשה שבפניי, שבגידרה טענו המבקשים כי בית-המשפט המחוזי התעלם מן העובדה שסכום תביעתו של כל תובע פוטנציאלי מחושב לפי יחידות שטח שהוא חוכר, ועל-כן סכומי התביעה עשויים להיות נמוכים ולהגיע במקרים מסוימים לכמה אלפי ש"ח בלבד. עוד נטען, כי בית-המשפט המחוזי התעלם מטעמים אחרים המצדיקים הכרה בתובענה כייצוגית, ובעיקרם מניעת עומס והצפה של בתי-המשפט בתביעות הדומות לזו של המבקשים, חשש מפני הכרעות שיפוטיות סותרות, ומניעת מצב שבו יתיישנו עילות תביעה של תובעים שאינם מודעים לזכויותיהם. לבסוף טענו המבקשים, כי בית-המשפט המחוזי טעה בהערכת סיכויי זכייתם בתביעה.

מנגד, תמך המשיב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי. המשיב אף הצהיר, כי אם יזכו המבקשים בתביעתם, פסק-הדין בעניינם יוחל על כל תובע פוטנציאלי שמצבו תואם את זה של המבקשים.

דין הבקשה להידחות.

בית-המשפט המחוזי קבע, כי אין מקום להעניק לתביעת המבקשים מעמד של תובענה ייצוגית, וזאת לנוכח סכום התביעה הרלוואנטי, שאף לגירסת המבקשים הוא עדיין גבוה יחסית ומתמרץ איפוא תובעים פוטנציאליים לעמוד לבד על זכויותיהם; לנוכח המאפיינים המבדילים את תביעת המבקשים מעניינם של תובעים אחרים; ולנוכח החשש כי המבקשים לא יזכו בתביעתם.

בנסיבות אלו, וכאשר המשיב מצהיר, כאמור, כי בכוונתו להחיל את פסק-הדין שיינתן בתביעת המבקשים על כל תובע אחר במצבם של המבקשים - אין מקום למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.