בג"ץ 4385/08 ויסאם גאזי אבו עג'וה נ. שר הבטחון

1.

לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרים. עניינה של העתירה (מיום 18.5.08) בבקשת העותרים, כי תותר יציאתו של העותר 1 (להלן: העותר) מרצועת עזה לאנגליה בה הוא לומד, וזאת דרך ישראל. ביום 14.7.08 התירו המשיבים לעותר לצאת מרצועת עזה – דרך ישראל – לירדן, ולבקשת העותרים החלטתי ביום 20.7.08 על מחיקת העתירה. נותר עניין ההוצאות.

2.

העותרים טוענים כי יש לחייב את המשיבים בהוצאותיהם בגין עתירה זו. לטענתם, הגשת העתירה היא שהביאה לשינוי בעמדת המשיבים ולקבלת הסעד המבוקש, וזאת לאחר כשלושה חודשים בהם פניותיהם החוזרות ונשנות למשרדי המשיבים כלל לא נענו. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, פנייתם של העותרים באמצעות האיחוד האירופי הועברה אליהם רק ביום 16.5.08, יומיים טרם הגשת העתירה. השינוי בעמדת המשיבים טרם באשר ליציאת העותר מעזה בא עקב שינוי במדיניות הכללית הנוהגת לגבי בקשות מסוג זה, לפנים משורת הדין, וכחלק משיקול דעתם הרחב של הגורמים המוסמכים בעניין - ולא עקב הגשת העתירה. יתר על כן, המשיבים טוענים כי מלכתחילה דינה של העתירה היה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי, ועל כן אין מקום לחייבם בהוצאות בגינה.

3.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות בהליך זה, להידחות. אכן, כעולה מן החומר שלפני היה יסוד לטענת המשיב לפיה לעותרים היה סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים. על פניו, די בכך בכדי לחרוץ את דינה של בקשה זו שלפני לדחיה. אולם, גם אם בעת הגשת העתירה לא היה עניין זה של משפט ברור כל צורכו (בשים לב למועד ההכרעה בבג"ץ 4487/08), הרי שלא מצאתי כי נתקיים היסוד – שעל העותרים להוכיחו – והוא כי הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד. כעולה מתגובת המשיבים ובעיקר מן התגובה המעדכנת (מיום 24.6.08), עניין היציאה משטח רצועת עזה לצורך לימודים – תוך מעבר בישראל – אינו עניין פרטני הנוגע לעותר בלבד אלא עניין ששזורים בו שיקולי מדיניות רחבים, חלקם בטחוניים וחלקם אחרים, ולא מצאתי בסיס לטענה לפיה הגשת העתירה דווקא הביאה לשינוי עמדת המשיב בנדון או מתן מענה פרטני. כך בכלל, וכך בפרט בשים לב לאי חזרת המשיב מעמדתו העקרונית לפיה אין לעותר ואחרים המצויים במצב זה זכות קנויה ליציאה ומעבר דרך ישראל. בנסיבות אלו, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.