בג"ץ 440/04ד"ר דן גולדשמיד נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופטת מ' נאור :

1.העותר מבקש את התערבותנו בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בשני ערעורים על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

2.העותר, דוקטור לפיזיקה, עבד במרכז מחקר על שם "קראון" במסגרת הפקולטה לפיזיקה במשיב מס' 2 ושאף להתמנות כחבר הסגל האקדמי בפקולטה. בשנת 1994, העותר ופרופ' רבזון, שהיה באותה העת דיקן הפקולטה, ביקשו להכין לעותר "רשת בטחון", כך שאם לא יתקבל כחבר הסגל, יתמנה כמהנדס בעל קביעות במרכז "קראון". ביום 14.12.1994, הוציא פרופ' רבזון מכתב אל העותר, בזו הלשון:

"אל: דר' דן גולדשמיד

מאת: דיקן הפקולטה לפיסיקה

הנדון: מינוי למהנדס

בהמשך לשיחתנו בה הסכמת לקבל את הצעתי, למנות אותך למהנדס במרכז קראון, ברצוני להודיעך שפניתי לאגף כח אדם בטכניון בבקשה לצרפך לפקולטה כמהנדס בדרגה התואמת את נסיונך וכישוריך במסלול לקביעות.

עד להשלמת המינוי הנ"ל, הדיקן ימליץ בפני הועדה המכינה לתת לך גם רשות הוראה בדרגת מרצה בכיר.

בברכה

מ. רבזון

העתק: פרופ' ג. שביב, הדיקן הנכנס

מר ג'ימי נשרי, עוזר מנהל

פרופ' י. אקשטיין, מנהל מרכז קראון

בניגוד לאמור במכתב לא נעשתה פניה לאגף כח האדם בטכניון. לימים, הפך פרופ' שביב הנזכר לדיקן, ואף הוא חתם, בראשי תיבות, על המכתב. בסופו של דבר, לא קיבל העותר את מבוקשו העיקרי – מינוי כחבר הסגל האקדמי – וביקש הוא להפעיל את "רשת הבטחון" ולקבל מינוי כמהנדס כאמור. העובדות שתוארו לעיל אינן שנויות במחלוקת. נקבע כממצא עובדתי בשתי הערכאות של בתי הדין לעבודה, כי פרופ' שביב פנה ביום 28.1.1996 למשנה הבכיר לנשיא הטכניון בבקשה לאשר משרת מהנדס למכון "קראון" עבור העותר, אך נענה בשלילה. ביום 7.2.1996 הוצאה לעותר הודעה בענין סיום עבודתו (כאשר מועד הסיום נדחה בסופו של דבר בחצי שנה לצורך שבתון). עצומה של 12 פרופסורים בפקולטה הדורשת את קיום ה"התחייבות" למנות את העותר כמהנדס, שנמסרה לאחר מכן, לא הועילה.

3.העותר תבע את המשיב מס' 2 בבית הדין לעבודה בחיפה וטען לזכאותו להתקבל כחבר הסגל האקדמי; לחילופין טען כי יש לקיים את ה"התחייבות" למנותו כמהנדס (לחילופי חילופין טען לזכאות לשכר כחבר סגל אקדמי או כמהנדס). בית הדין האזורי לעבודה דחה את טענת העותר בענין מינוי כחבר בסגל האקדמי, אך קבע כי ניכרת חוזה בין הצדדים לפיו ימונה העותר כמהנדס. משהופר החוזה - פסק בית הדין האזורי לעותר שכר עבור 3 שנות עבודה.

4.כל אחד משני הצדדים ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי דחה את ערעור העותר בענין אי מינוי כחבר הסגל האקדמי. בענין מינוי כמהנדס, התערב בית הדין הארצי במסקנה בענין הפרת חוזה וקבע כי מדובר בחוזה על תנאי, כאשר התנאי – אשר לא התממש – היה הקצאת תקן, דבר שאינו בסמכות הדיקן. כך, קיבל בית הדין הארצי את ערעורו של המשיב מס' 2, ביטל את החיוב בפיצויים וממילא דחה את ערעור העותר לענין סכום הפיצוי.

5.העותר מבקש את התערבותנו בקביעת בית הדין בנושא אי מינוי כמהנדס. הוא טוען נגד קביעת בית הדין הארצי לפיה החוזה גם היה חוזה על תנאי. כן טוען הוא, כי המימצא בענין העדר תקן הינו תולדה של הרחבת חזית. לחילופין, טוען העותר, לפי סעיף 28 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, כי המשיב מס' 2 אינו יכול להסתמך על העדר התקן כיוון שקיום התנאי היה בשליטתו.

6.בית משפט זה אינו ערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה (ראו בג"צ 6064/02 אטרש נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (לא פורסם)). העותר טוען כי "הליך זה מגלה שאלות חשובות ועקרוניות במספר תחומי מפתח במשפט הישראלי, החורגים מעניינו של העותר ומשליכים על ציבור גדול". נסיונו של העותר להציג את השאלות המתעוררות כשאלות עקרוניות לא יצלח. בענייננו מדובר, באופן מובהק – במערכת עובדתית ספציפית ובחוזה מסוים ותו לא. אין בפסק הדין של בית הדין הארצי טעות משפטית מהותית המצדיקה התערבות של בית משפט זה (ראה בג"צ 6927/03 מינס נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (לא פורסם)). מעבר לצורך, נזכיר שבית הדין הארצי קבע: שמגוף המכתב המצוטט עולה באופן ברור, אם כי במשתמע, כי התחייבות הדיקן הותנתה באישור אגף כוח האדם של המשיב 2, ואיסור כזה לא ניתן.

7.העתירה נדחית על הסף.