בג"ץ 4412/99 מדינת ישראל נ. מאיר טוויל

לפניי בקשה של המדינה להאריך בשנית את מעצרו של המשיב בשישים ימים נוספים, או עד למתן פסק דין במשפט התלוי ועומד נגדו, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-, החל מיום 7.7.99. לבקשת בא-כוחו של המשיב נדחה הדיון ליום 13.7.99 ומעצרו של המשיב הוארך, בהסכמתו, עד ליום הדיון.

1.על פי המתואר בכתב האישום, ביום 5.7.98 לפנות בוקר נסע המשיב, יחד עם שניים אחרים, ברחוב לוינסקי בתל-אביב. השלושה הניחו שני מכלים, המכילים נוזל דליק, ליד בית עסק לקלטות והפקה, ובעוד שני האחרים מוודאים כי השטח נקי זרק המשיב חפץ בוער לכיוון שני המכלים, והצית את החנות. מיד לאחר מכן נמלט המשיב אל הרכב בו המתינו לו שני חבריו והם נמלטו מהמקום במהירות.

2.ביום 10.7.98 הוגש כנגד המשיב ושני האחרים כתב אישום, המייחס למשיב עבירת הצתה ולנאשמים האחרים עבירה של סיוע להצתה. עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בב"ש 81407/98, בקשה למעצרם של השלושה עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים באותו יום הסכימה המדינה לשחרורם של שני האחרים לביתם, בתנאים מגבילים, בשל עברם הנקי ובשל החומרה הפחותה של העבירות שיוחסו להם. ביום 19.7.98 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים הפליליים המתנהלים נגדו. ערר שהגיש המשיב לבית משפט זה (בש"פ 4882/98) נדחה על-ידי חברתי, השופטת ד' דורנר. בהחלטתה ציינה השופטת ד' דורנר כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה מספקת, וכי ההבחנה בין המשיב לשני האחרים היא הבחנה ראויה. ביום 25.4.99 האריך בית משפט זה (בש"פ 2173/99) מפי חברי השופט י' זמיר, את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

3.מאז הארכת מעצרו של המשיב הסתיימה פרשת ההגנה. הצדדים הגישו את סיכומיהם לבית המשפט המחוזי, לאחר שכל צד קיבל אורכה. ישיבת הסיכומים, שנקבעה ליום 30.5.99, נדחתה ביוזמת בית המשפט. בישיבת תזכורת, שנערכה ב15.6.99-, נדחו הסיכומים בעל-פה, לבקשת בא-כוח המשיב, לראשית חודש יולי. באותו מועד הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר במעצרו, בשל חלוף הזמן והכרסום הנטען בראיות התביעה. בית המשפט המחוזי דן בבקשה והחלטתו עומדת להינתן בקרוב.

4.לפניי התנגד בא-כוח המשיב להארכת המעצר השניה, תוך הצבעה על כך שהמשיב יושב במעצר תקופה ארוכה, וכי ניתן לשחררו בחלופת מעצר. עם זאת, לא היתה בפיו קובלנה על כך שהימשכות ההליכים נגרמה בגין אשם של מי מהצדדים.

5.אני מודע לכך כי לא בנקל יאריך בית משפט זה תקופת מעצר עד תום ההליכים. חרותו של אדם הוא ערך חשוב ובמיוחד כל זמן שעומדת לו חזקת החפות.

עם זאת, לאחר ששקלתי את כל הנסיבות, הגעתי למסקנה כי יש להאריך את תקופת המעצר של המשיב בשישים ימים נוספים. הסיבה לכך היא כי עובדת המסוכנות של המשיב, שהניעה את בתי המשפט עד כה להורות על מעצרו עד תום ההליכים, לא חל בה שינוי. באשר להימשכות ההליכים, גם אם יש בכך משקל נכבד בשיקולי הארכת המעצר, הרי במקרה זה הסתיימו כל ההליכים והתברר בדיון לפניי כי הכרעת הדין עומדת להינתן ביום 1.9.99.

6.נוכח האמור לעיל, אני נעתר לבקשת המדינה ומאריך את מעצרו של המשיב בשישים ימים נוספים, החל מיום 13.7.99, או עד למתן פסק-דין בעניינו בת.פ. 10223/98 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.