בג"ץ 4417/04 פלוני נ. שרות בטחון הכללי

השופט א' א' לוי :

1.

עתירה זו הוגשה בחודש מאי 2004, ובה ביקש העותר כי תינתן לו אזרחות ישראלית ולחלופין אישורי שהייה, עקב היותו סייען. בחודש שבט התשס"ח (פברואר 2007) הורה בית-משפט זה למנות עורך דין לעותר, ובעקבות כך הוגשה עתירה מתוקנת בה נתבקשו שני סעדים: ליתן לעותר מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים, ולהכיר בו כזכאי לשיקום על ידי המנהלה הביטחונית.

2.

במישור העובדתי נטען כי העותר, תושב הרש"פ, סייע בעבר לכוחות הביטחון ומאז הוא נרדף, נעצר ונחקר, ועל כן נשקפת לו סכנה אם יורחק מישראל. בתגובתו לעתירה אישר המשיב כי העותר עמד בקשר מזדמן עם גורמי הביטחון במשך מספר שנים, ושנה נוספת שיתף פעולה עם משטרת ישראל, לה מסר מידע שבחלקו אומת. אף שתרומתו של העותר הוגדרה כ"שולית ביותר", נקבע בחודש מאי 1994, כי הוא זכאי לטיפולה של המנהלה הביטחונית לסיוע, וזאת בעקבות המלצתה של משטרת ישראל. אולם, כבר באותו חודש החליט העותר לחזור לשטחי הרש"פ, ניתק כל קשר עם גורמי השיקום, ועל פי המידע המצוי בידי גורמי הביטחון הוא אף הסגיר את עצמו לידי אנשי המודיעין של הרש"פ, וחשף בפניהם את קשריו עם משטרת ישראל. העותר שב לישראל בשנת 2000, ופנה לוועדת המאוימים אשר החליטה להעניק לו היתרי שהייה מתחדשים בני 3 חודשים כל אחד, בכפוף לבדיקה עתית, ובלבד שלא יעסוק בפלילים. מנגד, לא נמצא מקום להכיר בו כזכאי לסיוע.

3.

איננו סבורים כי בהחלטת המשיב נפל פגם. אכן, העותר הוכר כזכאי לסיוע. אולם, היה זה לפני שנים רבות, ומטעמים השמורים עמו העדיף לשוב לשטחי הרש"פ. מטבע הדברים, מאז השתנו הנסיבות, ועל כן אין העותר יכול לזכות בסעד על בסיס ההחלטה המקורית שניתנה בעניינו. יתר על כן, מאותם נתונים שנכללו בתגובות המשיב ואחרים עליהם עמדנו תוך כדי עיון בחומר מודיעיני חסוי, שוכנענו כי ההחלטה שהתקבלה בעניינו של המשיב, נכונה היא ואין מקום לשנות ממנה.

ככל שנשקפת לעותר סכנה בשטחי הרש"פ, ההסדר אותו הציע המשיב (מתן היתרי שהייה) נראה בעינינו מענה הולם, בפרט שבפני העותר נפתחה הדרך גם לעבוד לפרנסתו.

בנסיבות אלו, מסקנתנו היא כי דין העתירה להידחות, וכך אנו עושים.