ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 4440/96
בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' אנגלרד
המערערת: זריפי הניה עליאן
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 2.5.96 בת"א 190/94
שניתן על ידי כבוד השופט ע' קמא
בשם המערערת: עו"ד עמוס גבעון
בשם המשיבה: עו"ד ירון בשן
פסק דין
השופט ת' אור :
1.ביום 2.5.91 היו עסוקים אנשי המינהל האזרחי באזור עזה בפינוי פולשים לאדמות מדינה. המדובר בפלישה שנעשתה, בין היתר, על ידי הקמת פחונים ומבנים אחרים שלא כדין. במסגרת תפקידם זה, פעלו אנשי המינהל האזרחי, ביום המקרה, גם באזור תחנת הרכבת שבאזור דיר-אל'בלח. הם בצעו את פעולות ההריסה בעזרת טרקטור מסוג שופל ( להלן: הטרקטור ), והיו מלווים במספר חיילים שעסקו באבטחת אנשי המינהל האזרחי. בין היתר, התכוונו אנשי המינהל האזרחי להרוס, בעזרת הטרקטור, פחונים שהקימה המערערת.
במהלך עבודת הטרקטור, תוך כדי נסיעתו, נפגעה מכונית מסוג פג'ו של אחד מהתושבים הגרים בסמוך. לטענת המערערת, פגע הטרקטור בנסיעתו גם בה, כאשר תוך כדי דחיפת ערימה של ברזלים לבניין על ידי הטרקטור, נפלו אלה על רגלה וגרמו לה לשבר.
בתביעה שהגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים, תבעה המערערת מהמדינה את נזקיה בתאונת הדרכים האמורה. על פי טענתה, המדינה אחראית לפגיעה שנגרמה לה עקב התאונה, כבעלת הטרקטור וכמי שהשתמשה בו בעת קרות התאונה. אשר על כן, תבעה המערערת את המדינה שתפצה אותה על נזקיה בתאונה. המדינה, לעומת זאת, חלקה על כך שהמערערת נפגעה כתוצאה מפעולת הטרקטור כאמור.
בית המשפט פיצל את הדיון. תחילה, נשמעו הראיות בשאלה אם המדינה נושאת באחריות לתאונה בה טוענת המערערת שהיא נפגעה. בסופו של דיון זה, החליט בית המשפט, כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח שפציעתה ביום המקרה נגרמה כתוצאה מנסיעת הטרקטור, ולפיכך דחה את תביעתה. על פסק הדין, הדוחה את תביעתה, הוגש ערעור זה.
2.גם כאן, כמו בפני בית המשפט המחוזי, השאלה היחידה בה חלוקים הצדדים, לעניין חבותה של המדינה בפיצוי המערערת, היא אם הוכח שפציעתה של המערערת ביום המקרה היתה כתוצאה מנסיעת הטרקטור אשר דחף לעבר רגלה ערימה של ברזלים לבניה.
נדגיש מיד, כי בית המשפט קמא לא קבע שעדויות המערערת ועדיה, לגבי אופן פגיעתה, אינן אמת. בית המשפט מבסס את פסק דינו על כך, שהמערערת לא עמדה בנטל להוכיח שאכן נפגעה בנסיבות להן טענה, דהיינו עקב פעולות הטרקטור. למסקנה זו הגיע, בהסתמכו, בעיקר, על סתירות בעדויות עדי התביעה, ועל העובדה שהמערערת לא הביאה חלק מן העדים אשר היו, לדבריה, עדים לתאונה.
3.דעתי היא, ששגה בית המשפט במסקנתו. על פי הראיות אשר באו בפני בית המשפט, עמדה המערערת בנטל הרובץ עליה, כנדרש במשפט אזרחי, להוכיח שנפגעה כתוצאה מפגיעת הברזלים, אותם דחף הטרקטור בנסיעתו על רגלה. תחילה, אעמוד על הראיות המצביעות על כך. לאחר מכן, אדון בנימוקים אשר הביאו את בית המשפט המחוזי למסקנתו. נימוקים אלה לא היה בהם, לדעתי, להצדיק את המסקנה אליה הגיע.
4.ראשית יודגש, שאין חולק על כך שביום המקרה, בעת שהטרקטור עבד במקום, היתה המערערת בקרבתו, כמוה כאחרים מתושבי המקום. כן אין חולק, כי הטרקטור עסק גם בהריסת וסילוק מבנה פחונים של המערערת. העידו על כך לא רק המערערת ועדיה. גם עד ההגנה יגאל בוסקילה העיד כי ראה את המערערת ביום המקרה בסמוך למקום בו עבד הטרקטור.
5.שנית, אין חולק שבסמוך לאחר האירוע, בערך בשעה 12:00, הובאה המערערת לבית חולים בשם "נאצר" בחאן יונס. העובדה שהובאה נפגעת לבית חולים זה, כאשר רגלה השמאלית שבורה, מופיעה גם ברישום משעה 14:30 ביומן המבצעים הצבאי של יום המקרה (ראה ת2/). אותה פצועה אף טענה, כאמור ביומן המבצעים, שהיא "נפצעה על ידי הצבא". הנה כי כן, המערערת הובאה לבית החולים עם רגל שבורה, בסמוך לאחר אירוע פעילות הטרקטור בסמוך לביתה, כשהיא מייחסת לצבא, בתלונתה המיידית, את גרימת השבר ברגלה.
6.אשר לתיאור התאונה בה נפגעה המערערת, באו בפני בית המשפט המחוזי שלוש עדויות: עדותה של המערערת ועדותם של העדים צאלח ח'אלד צארי ( להלן: צארי ), ועיז אלדין אברהים מחמד אלחדד ( להלן: אלחדד ). עיון בשלוש עדויות אלה מלמד על גירסה אשר, בעיקריה, הינה דומה: הטרקטור עבד במקום, ותוך כדי עבודתו דחף עם כף הטרקטור ברזלים, אשר פגעו ברגלה של המערערת. עם פגיעתה, החלה המערערת לצעוק מכאבים ושני העדים נגשו אליה לסייע לה. הצעיר בין השניים, אלחדד, הוא שהרים את המערערת והביאה עם מונית לבית חולים. אף כי יש שוני קל בפרטים, עדותם של השלושה מתייחסת לאירוע אשר מתואר בצורה דומה על ידי כל השלושה.
לעדותם של השלושה נמצא חיזוק בדברים של אחד מעדי ההגנה, העד נועם אבנון ( להלן:
אבנון ), אשר שמש כקצין במינהל האזרחי והיה במקום המקרה בעת עבודת הטרקטור. אף כי הוא לא ראה את הפגיעה במערערת, ולא היה מוכן לאשר שהיתה פגיעה כזו, גם הוא מאשר שכבר באתר המקרה הועלתה הטענה שהמערערת נפגעה על ידי הטרקטור. כמו כן, בשיחה שלו עם המושל הוא מדווח לו על אישה הטוענת כי נפגעה גופנית. לגבי מקור הדיווח הוא מסביר, כי אחד החיילים מסר על אישה שצעקה שפגעו בה. יש בדברים אלה חיזוק לטענת המערערת. עולה מהם, שטענת המערערת, לפיה נפגעה על ידי הטרקטור, אינה טענה שנולדה אצל המערערת כעבור זמן, אלא טענה שנטענה על ידה, תוך צעקות, כבר במקום המקרה.
הנה כי כן, קיימות ראיות של שלושה עדי ראיה בדבר הפגיעה; במקום המקרה, צעקה המערערת שהיא נפגעה כשהטרקטור עבד במקום; בבואה לבית חולים הסבירה שנפגעה על ידי הצבא; טיב הפגיעה - שבר ברגל שמאל - מתאים לתאור הפגיעה המתואר על ידי שלושת עדי הראיה מטעם המערערת; צעקות המערערת לאחר הפגיעה נשמעו גם על ידי חייל, ואבנון ראה לדווח על כך למושל. מכלול ראיות זה יש בו להצביע בבירור בכיוון גירסת המערערת.
7.את קביעתו שהמערערת לא הוכיחה את גירסתה, עגן בית המשפט המחוזי במספר נימוקים. הראשון הוא, שנתגלו סתירות בראיות מטעם המערערת.
בין הסתירות שראה בית המשפט להזכיר, הוא דן בסתירה הנוגעת לבית החולים אליו הובלה המערערת. בכתב התביעה צויין שהיא הובלה לבית חולים "אלאהלי אלערבי", בעוד שהעדויות שבפניו הראו שהיא הובלה לבית חולים "נאצר". סתירה זו אין בה לשלול את עדויות עדי התביעה. יודעים אנו, שבפועל הועברה המערערת לבית חולים "נאצר" ונמצאת דוקומנטציה המאשרת זאת, כולל רישום ביומן המבצעים. ציון טענה עובדתית מוטעית בעניין זה בכתב התביעה, אין בה לשנות מעובדה ברורה זו.
גם ציון מוטעה של שנת לידתה של המערערת בכתב התביעה, לעומת הרישום בבית החולים, אותו הזכיר בית המשפט, אין בו כדי לשנות מסקנתנו, כשיודעים אנו שהמערערת היא זו אשר הובאה ביום המקרה לבית החולים.
גם בסתירות נוספות שמצא בית המשפט, בתאור האירועים במקום המקרה, אשר במהלכם נפגעה המערערת, אין כדי לערער את מהימנות הגירסה הנשענת על ראיות אובייקטיביות בדבר עצם הפגיעה במקום, והובלת המערערת ממנו לבית חולים. קראתי בעיון את עדויות המערערת, צארי ואלחדד, ונחה דעתי שאין באי דיוקים במספר פרטים, בין עדויות העדים, כדי לשלול את כוחן המשכנע של עדויות אלה, אשר, כאמור, בית המשפט לא קבע שהן בלתי מהימנות.
8.בית המשפט המחוזי זקף לחובת המערערת את העובדה שהיא לא העידה מטעמה שניים מהעדים, אשר על פי תשובתה לשאלון (לשאלה 28), מתברר שהיו עמה בעת התאונה.
מסתבר, שלתאונה היו שני עדים נוספים על אלה שהוזכרו בתשובתה - צארי ואלחדד. אלה לא היו לידה במקום בעת שנפגעה, ועל כן לא צויינו בתשובתה לשאלון. עם זאת, הם היו בקרבת מקום וראו את התאונה. האם העובדה שהמערערת - או בא כוחה - ראו להעיד שני עדים אלה, ולא את העדים שנזכרו בתשובתה, צריכה היתה להיות בעוכרי המערערת? לדעתי, התשובה לכך שלילית.
כשיש מספר עדים לתאונה, אין בעובדה שצד מעיד מטעמו רק את חלקם כדי להצדיק את שלילת גירסתו. אם לטענת צד במשפט ניתנת עובדה פלונית להוכחה על ידי עד יחיד והוא אינו מעיד את אותו עד, יכול הדבר לפגוע במהימנות גירסתו. אולם כשיש שורה של עדים היכולים להעיד על העובדה, וצד מעיד רק את חלקם, שונים הם פני הדברים. אין חובה על צד, כדי שגירסתו תתקבל, שיעיד את כל עדי הראיה. שיקולים רבים יכולים להדריך צד להסתפק רק בחלק מהעדים, מבלי שהדבר יפגע במהימנות אותם עדים אשר יעידו מטעמו.
לכך יש להוסיף, שאחד משני העדים אותם הזכירה המערערת בתשובתה, אשר לא הועד מטעמה, הינו נהג מכונית הפג'ו שנפגעה על ידי הטרקטור. הסיבה לאי העדתו לא הובררה, אך מתוך דברים שהושמעו בבית המשפט יודעים אנו שגירסתו, בהודעה שמסר, תואמת את גירסת המערערת (ראה בעמודים 2-1 לישיבה מיום 26.4.95).
9.סיכומם של דברים, די היה בראיות אשר באו בפני בית המשפט המחוזי כדי לשכנע בכך שהמערערת נפצעה עקב פגיעה מברזלים אותם דחף הטרקטור לעברה. התוצאה היא, שהמערערת נפגעה בתאונת דרכים, והמדינה, בעלת ומפעילת הטרקטור בעת התאונה, אחראית לפצות את המערערת על נזקיה בתאונה. לפיכך, מתקבל הערעור והתיק מוחזר לבית המשפט המחוזי, על מנת שישמע ראיות ויחליט בדבר שיעור הפיצויים המגיע למערערת.
המשיבה תשלם למערערת הוצאות ערעור זה בסך 20,000 ש"ח. באשר להוצאות בבית המשפט המחוזי, בית המשפט יקבעם עם סוף הדיון בתביעת המערערת.
ש ו פ ט
השופטת ד' דורנר :
אני מסכימה. ש ו פ ט ת
השופט י' אנגלרד :
אני מסכים. ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, ג' בכסלו
התשנ"ח (2.12.97).
ש ו פ
ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
עכב/
96044400.
E05