בג"ץ 4441/14 חברת אלריאן להשקעות ולחקלאות ח.פ. 562422550 נ. מפקד כוחות צה

השופט נ' הנדל:

1.

עתירה כנגד צו להריסת מבנה שבבעלות העותרת (להלן: המבנה).

2.

המבנה, אשר משמש ככל הנראה לייצור מוצרי חלב, נבנה ללא היתר. עקב כך ניתן בשנת 2002 צו להריסתו. עתירה שהוגשה נגד הצו נמחקה בהסכמה בפברואר 2004 (בג"ץ 4606/03). בפסק הדין המוסכם נקבע כי במידה והעותרת תגיש בתוך 45 יום תוכנית מפורטת להסדרת המבנה – יימנעו המשיבים מלממש את צו ההריסה. כמו כן נקבע כי ככל שיוחלט על דחיית התכנית – תעוכב ההריסה ל-30 יום נוספים.

בשנים שחלפו מאז פסק הדין הגישה העותרת תוכניות להסדרת המבנה. התוכניות נבחנו בידי מוסדות התכנון - בהן ועדת המשנה לפיקוח, ועדת המשנה לתכנון מקומי וועדת המשנה לאיכות הסביבה, ונדחו. זאת משום שנקבע כי הן אינן נותנות מענה לקשיים תכנוניים וסביבתיים, ובראשם טיפול בשפכים שמקורם בפעולות הייצור שמבוצעות במבנה. מטעמים אלו הוחלט, בפברואר 2011, לדחות את בקשתה של העותרת לדון פעם נוספת בתוכניות שהציגה. ביוני 2014 הודיעו המשיבים לעותרת כי צו ההריסה ימומש, וכי באפשרותה להגיש השגה בתוך 72 שעות. השגה שהגישה העותרת - נדחתה. בקשה שהגישה העותרת לקבלת ארכה טרם הריסה – נדחתה אף היא. מכאן העתירה שבפניי.

1.

במסגרת העתירה נטען כי לא היה מקום לסרב לבקשת העותרת להעניק לה ארכה, ולבקשתה לדון מחדש בתוכניות להסדרת המבנה. המדינה מצידה מדגישה כי מאז פברואר 2011 נמנעה העותרת מלתקוף את החלטות מוסדות התכנון בעניינה, ולא פעלה להגשת תוכניות מתוקנות. יתירה מכך, בזמן שחלף מאז הוצאת צו ההריסה נמשכה בנייתו והרחבתו של המבנה העומד במוקד העתירה.

2.

דין העתירה להידחות על הסף. כאמור, צו ההריסה למבנה הוּצא כבר בשנת 2002. פסק הדין המוסכם שניתן בבית משפט זה לפני למעלה מעשר שנים קבע כי העותרת תוכל להגיש תוכנית הסדרה למבנה, וכי אם זו תידחה – יעוכב ביצוע הריסה ל-30 יום ממועד הדחייה. התוכניות שהגישה העותרת נדונו על ידי רשויות התכנון, ונדחו שלוש פעמים בהחלטות מנומקות. החלטות אלו הבהירו את הקשיים הקונקרטיים הכרוכים באישור התוכניות, והצביעו על ההיבטים הדורשים מענה. בפברואר 2011 נמסר לעותרת כי אין מקום לדון פעם נוספת בתוכניות שהגישה, שהרי כפי שהובהר בהחלטות הקודמות – תוכניות אלו אינן נותנות מענה לקשיים התכנוניים והסביבתיים בשטח. מני אז, במשך כשלוש שנים וחצי, לא פעלה העותרת לתקוף את החלטת מוסדות התכנון ולא הגישה תכנית חדשה להסדרת המבנה אשר תתייחס לקשיים האמורים. רק עתה, כאשר הודיעו המשיבים על כוונתם לממש את צו ההריסה – שהוצא עוד בשנת 2002 – טרחה העותרת והגישה השגה. עסקינן בשיהוי ממושך, שלא ניתן לו הסבר בדברי העותרת. בנסיבות אלו, דין העתירה להידחות על הסף.

3.

העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪.